עץ יוסף על קהלת רבה א:ז:ח

דתנינן. באבות פרק ה':

עומדים צפופים. רש"י ז״ל פירש מלשון ויצף הברזל, שמרוב הקהל היו נדחקים איש באיש עד שהיו רגליהם נטולות מארץ ועומדים באויר. והרמב״ם והערוך פירשו צפופים דחוקים:

ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד ואמה מכל צד. הנה בבראשית רבה פ״ה (סימן ז) איתא רבי שמואל כו' אמר ארבע אמות לכל אחד ואחד ואמה מכל צד. ופירש היפה תואר משום דהשתחויה בפשוט ידים ורגלים היה צריך ארבע אמות לקומת האדם ואמה מכל צד שיהיו רחוקים זה מזה ולא ישמעו תפלתם, ועל דרך זה הוא באבות דרבי נתן פרק כ״ה, ועיין במהרש״א בחדושי אגדות ביומא דף כ״א. ועל פי זה היה נראה לי להגיה כאן ארבע אמות ריוח לכל אחד ואחד. אך מצאתי בויקרא רבה פרשה י' הגירסא (סימן ט) כמו הכא רק שם איתא אמה מכל צד, לא ואמה, דמשמע שהני תיבות אמה מכל צד הוא פירוש על ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד:

ויטעה. יהא נבוך וטועה בתפלתו. אבל בבראשית רבה ובויקרא רבה הנזכרים לעיל ליתא תיבת ויטעה. לכן יכלינן לפרש ג״כ כדי שלא יתבייש החוטא מהתוודות על חטאיו. וכדאמר בפרק אלו נאמרין (סוטה לב, ב) מפני מה תיקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה וכן פירש״י באבות. ואף על גב דילפינן בפרק אין עומדין (ברכות לא, א) מדכתיב וקולה לא ישמע שלא להשמיע קול בתפלה, ובסוף פרק מי שמתו (ברכות כד, ב) תניא המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה ומנביאי השקר. י״ל דהיינו להשמיע קול גדול אבל להשמיע קצת שפיר דמי, ולכך אילו היו סמוכים זה לזה היו שומעים תפלתו של חבירו, אבל האחרונים תקנוה בלחש לגמרי רק בכדי שישמיע לאזנים: