עץ יוסף על אסתר רבה ט:ג

יותר מג' ימים. הטעם שאם יהיו שלשה ימים בצרה הוי חזקה כי חוט המשולש לא במהרה ינתק ויהיה קשה להנצל אחר כך. (יפת תואר בב"ר פר' צא) ועיין מה שכתבתי במדרש בראשית רבה (פרשה צא אות ט) בענף:

באברהם כתיב ביום השלישי כו'. שכל השלשה ימים היה בצער יען לא נודע לו מקום אשר יקיים מצות בוראו והיה מפחד שלא יקרה פגע לו או ליצחק ויתבטל המעשה ההוא [מנות הלוי]:

אינן חיים אלא לשלשה ימים. שכשיקומו בתחיה ליום הדין יהיו הקמים בצער כי אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולא ימשך צער זה לישראל שלשה ימים כי ביום השלישי יכתבו לחיי עולם. והיינו יחיינו מיומים כי ביומים חיים מסופקים אבל ביום השלישי נחיה לפניו כמלאכים רואי פני המלך:

[וגם הנס הזה נעשה בסוף שלשה ימים לתעניתם. וקשה דהא תעניתם היה י"ג י"ד ט"ו כדאיתא לעיל (פרשה ח, ז) פסוק וצומו עלי ולא יצאו מהצרה עד המחרת שנתכבד מרדכי ונתלה המן וכולי האי ואולי. ויש לומר שכבר נראו סימני גאולה ביום שלישי לתעניתם שלבשתה רוח הקודש כדאיתא בפרק קמא דמגילה (יד, ב) וזהו שסיים המדרש הדא הוא דכתיב ותלבש אסתר מלכות שמזה הפסוק דרשו כן במגילה פרק קמא שלבשתה רוח הקודש:]

הדא הוא דכתיב ויהי ביום השלישי. והיינו שלשה לתעניתם דתעניתם י"ג י"ד וט"ו בניסן כדלעיל בפסוק וצומו עלי (פרשה ח ז):

ביום ההוא שמח וטוב לב. דמשמע דוקא ביום ההוא הא עד עכשיו לא שמח לגמרי בכל מה שהשיגה ידו בעושרו ובמה שהשיג מהמלך כנגד ישראל. ויראה שזה לפי שהיה דואג שמא המלכה מזרע היהודים כי לא נודע מה טיבה ובהצר לה תעמוד נגדו. אכן עכשיו שהזמינתו אל המשתה עלז לבו מאד בחשבו כי אין לה דבר בזה [יפה ענף]: