עץ יוסף על אסתר רבה ז:כב

כתיב ויצו פרעה כו'. משום דקשיא ליה מאי ככל אשר צוה המן. דככל אשר צוה המלך מבעי ליה דודאי בשמו הוא שיכתבו לשרים כמו שאמרו בשם המלך ולא בשם מצות המן. ולא דמי לככל אשר צוה מרדכי דאתא למימר שכפי סדורו לסופרים כתבו. אבל בהמן לא היה צריך לזה דפשיטא דשליטא בי מלכא הוה. להכי בעי למימר דלדיוקא אתא דהמן צוה והקב"ה לא צוה. ואילו הוה כתיב צוה המלך לא הוה דייקינן דאתא למימר המלך צוה וה' לא צוה דאורחא דקרא למימר הכי. ולהכי מייתי דמעין זה מה שאמרו ויצו פרעה שרצונו לומר פרעה צוה וה' לא צוה ומה בצע בצווייו וזה אמר ואת מה בידך. ועל זה אמר מי זה אמר ותהי ה' לא צוה כי מה תועלת במאמר אומר ויצו פרעה כי ה' לא צוה אלא בהיפך:

פרעה צוה כו'. משום דקשיא ליה מאי שנא דכתיב הכא ויצו פרעה ולא הזכירו בשם מלך כדכתיב בגזרה ראשונה ויאמר מלך מצרים למילדות. לזה אמר דרמיז דאין במצותו הוד מלכות כי הוא צוה והקב"ה לא צוה. ולפי שכוונתו בזה היה כדי שלא יגאלו ישראל שאמרו ליה שנולד מושיען של ישראל ועתיד ללקות במים ולכן התחכם להשליך היהודים ביאור כדאיתא בשמות רבה (א כד). לכן אמר שצוה ה' כי ביד חזקה ישלחם וזה הפך כוונתו. וצוה לנער פרעה וחילו בים נגד מה שחשב לאבד מושיענו בים [יפה ענף]:

כתיב מגביהי פתחו. משום דקשיא ליה מאי ככל אשר צוה המן כדכתבתי בריש סימן זה. בעי השתא לתרוצי דאתא למימר שמפני שצוה להשמיד להרוג ולאבד נידון בדבריו שתלו אותו ואת בניו. ולהכי מייתי סמך ממגביה פתחו מבקש שבר דקשה אדרבה המשפיל פתחו מבקש שבר שהוכה ראשו במשקוף. אלא על כרחך שפירושו שהמגביה פתחי פיו רצונו לומר שמתגאה ואומר בפיו להרע לאחרים הקדוש ברוך הוא משברו על גאותו:

כי בדבר אשר זדו עליהם. ופרש"י בחומש (שמות יח, יא ד"ה אשר) בקדרה שבישלו בה נתבשלו. והוא מהגמרא פרק קמא דסוטה (יא, א):