עץ יוסף על אסתר רבה ו:א

אשרי שומרי משפט. פתח בקרא זה. על שדרש ליה במרדכי שגידל יתומה כדלקמן. אלא שדרש ליה ברישא כפשטיה כדרך המדרשים:

נמנו בעליית רבי טרפון. פירוש עמדו למנין כדכתיב (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות:

סופרים. אלו מלמדים תינוקות מקרא:

ומשנים. הם אלו מלמדי התינוקות משנה. שהם יגעים בכל עת עם התינוקות ללמדם תורה:

אינן לא אוכלין כו'. בתמיה. ואם כן אינו בכל עת:

כותבי תפילין ומזוזות. ומשאילן לאחרים. כדאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור קו). וכיון שאפשר דבשעה שהכותב התפילין אוכל ושותה, מניח השואל התפילין שכבר כתב הוי ליה עושה צדקה בכל עת, כי בשעה שהשואל מקיים המצוה חשיב זה עושה צדקה. ודחי דבהא נמי לא יצדק עושה צדקה בכל עת, דעושה משמע עשיה ממש בידים והיינו בשעת כתיבה. אבל מה שזה מקיים המצוה אף על גב דזכות הוא לו, לא קרינן ביה עושה צדקה בכל עת:

זה המגדל יתום. דכיון דבכל עת הוא לבוש בכסותו הוי ליה עושה צדקה בכל עת, ששם בעליו עליו לעולם, והרי הוא עושה בממונו תמיד. [ובפרק אלו נערות& איתא זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשאין וכתב מהרש"א דמקטני קטנים עד בואן לפרקן שמשאין הרי זה עושה צדקה בכל עת]. ולא דמי לשואל תפילין ומזוזות שאף על פי שהם שלו וזה עושה מצוה בממונו של זה. לא מיקרי עושה צדקה כיון דאינו נהנה מהתפילין והמזוזות עצמן שמצות לא ליהנות ניתנו. ופריך וכי תוכל לומר שאינו מתגלגל ערום בלילה, והרי באותה שעה אינו נהנה בממונו של זה ולא הוה עושה צדקה בממונו:

אלא מתוך פרוסה. שזה מתקיים על ידי הפרוסה שאכל מזה אפילו כשהוא ערום, הרי זה עושה צדקה בכל עת, כי בממונו הוא מתפרנס והפרוסה ההוא כל זמן שהיא קיימת שמא דמרה עלה, והרי הוא עושה בה צדקה:

זה מרדכי. דהוי שומר משפט שלמד לישראל חוקים ומשפטים כדלקמן (אות ב):

אמר דוד כו' זכרני ה' כו'. קשה מה ענין דוד לישועת מרדכי [ויש לומר שיזכר שקלי כסף ששקל דוד והכין לבנין ביהמ"ק ולדחות שקלי המן][יפה ענף] וי"ל משום שאילו הרג דוד לשמעי על שקללו לא היה בא מרדכי לעולם. על כן האריך לו עד בא אותה הולדה אל הפועל ואחר כך צוה לשלמה שיהרגנו [אלשיך]:

מה כתיב שם איש יהודי. הרי שהוזכר שם שבטו של דוד הוא יהודה קודם מרדכי. וכן הוא בילקוט תהלים (רמז תתרנא) בהדיא: