עץ יוסף על אסתר רבה ד:ח

רב אמר כדי הבזיון הזה לקציפה הזאת. ר"ל לבל יאמר המלך האם על דבר שלא יבזו הנשים את בעליהן תחת זאת תומת ושתי שהיתה מלכה בת מלכים [שאע"ג שהיתה גזירה מאת הקב"ה כמו שכתבתי בסי' הקודם. מכל מקום המן היה מוכרח לתת קצת טעם לדבריו הגם שבאמת לא היה טעם מספיק] ולזה אמר אל יקל הבזיון הזה כי הנה כדאי הוא הבזיון הזה לקציף עליה ותהרגנה. כלומר וכדאי הוא זה להיות שוה לזה:

ושמואל אמר כדי הקצפון לבזיון הזה. לומר לא כדבריך שהוצרך לומר שלא יקל הבזיון בעיניו. כי נהפוך הוא. כי היה מקום שיאמר המלך הלא כי גם ראויה המיתה עליה מכל מקום לא תעלה ארוכה למחלה זו כאשר אקצוף עליה ואמיתנה. כי הלא לא יבצר מהנשים להבזות בעליהן באמור להם גם כי מתה הלא יצאת בהעותה נגד בעלה ויצאת מן העולם בהעותה. וגם שהרגה המלך הלא היה כי יש לאל ידו כי מלך גדול הוא. אך בעל אשה זולתה אשר אין לאל ידו כיד המלך יטה שכמו לסבול כי לא טוב הוא מהמלך אחשורוש. באופן שפתחה ושתי פתח לכל הנשים להבזות בעליהם כי לא יוסרו הנשים גם כי תקבל ושתי עונשה. וא"כ למה נמית אותה שמה בצע במותה. על כן הוצרך לומר למלך כי לא כן הוא. כי אם כדי הוא הקציפה שתקצוף עליה להמיתה לסלק הבזיון כי לא יבצר מהם מלומר לולי הוא מהראוי לתת הנשים יקר לבעליהן לא שפטוה משפט מות. וזהו וכדי בזיון וקצף כלומר כדאי הם זה כזה יחדיו יהיו תמים זה לעומת זה. ולא תאמר שאין הקצף כדי הבזיון לסלקו. כי אם שקולים הם ויבואו זה לעומת זה [אלשיך]:

כדי הוא הבזיון שביזה אביה כו'. הכוונה שנודע שבלשאצר שתה בכלי בית המקדש ונהרג בט"ו בניסן כנודע באגדות של פסח. ויום השביעי שגזר אחשורוש שתבוא ושתי ערומה היה ג"כ בט"ו בניסן. כי הכל בא בזמנו מכוון מיוצר עולם סיבת כל הסיבות ביום שביזה בלשאצר כלי בית המקדש שגם בתו היחידה על שהיתה אוחזת מעשה אביה תהיה ביום זה נבזית ונהרגת כאחת הנבלות ויצא קצף שכדאי הוא הבזיון כו' [יערות דבש]: