עץ יוסף על אסתר רבה ד:י

פתגם גדול אנו כו'. שגם זה מרוח ה' שנוססה בממוכן במה שאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה כדלעיל וקאמר שמזו הבאה במקום ושתי ישמע פתגם גדול. וכ' היפה ענף שדייק כן דאי כפשוטו שתהיה גזרתו נשמעת הוה ליה למימר וישמיעו פתגם המלך או ויכריזו וכיוצא שהוא מה שראוי למלך לעשות. לא ונשמע שהוא הנמשך מההכרזה וההודעה:

מהו אבל גדול ליהודים. וזה כי כאשר השם יתברך הקדים רפואה למכה שתכנס אסתר לבית אחשורוש. אז הביא השי"ת עליהם צרת המן בשביל שחטאו אותו הדור שנהנו מסעודת אחשורוש כדאיתא לקמן [אור חדש]:

פתגם ממ"ה הקב"ה כו'. ר"ל לכך נגזר על ושתי הריגה ותכנס אסתר במקומה למלכות כדי לקיים מחה אמחה את זכר עמלק שזה לא היה יכול להיות רק על ידי אסתר [ספר הנ"ל] וכדאכתוב לקמן:

מחה אמחה את זכר. זה המן. עמלק כמשמעו. כמו שדרשו במכילתא:

חד אמר הדא מלכותא רבתא כו'. ס"ל כי רבה היא קאי על אמלכות. והכי קאמר ליה אל תאמר אף שחטא ושתי גדול מכל מקום כיון שהמלכות אינו גדול כל כך א"כ אף שנמיתנה אין זה נחשב תיקון גדול. לכן אמר ליה המלכות היא גדול לחטא הזה. ובודאי יהיה תיקון גדול כאשר נתקן חטא זה. ואידך קאמר הדא חטיתא רבתא כו' ס"ל כי רבה היא קאי על החטא. והכי קאמר ליה שלא תאמר אף שהמלכות היא גדול שבע ועשרים ומאה מדינה וצריך תיקון. מכל מקום כיון שהחטא אינו גדול כ"כ אינו צריך תיקון כל כך מצד החטא שהוא קטן. על כן אמר לו הדא חטיתא רבתא וגדול להדא מלכותא. וא"כ צריך תיקון מצד החטא ג"כ. וזהו דאיכא בינייהו. דת"ק סבר החטא הוא עיקר דיש לתקן הדבר שלא יהיה עוד החטא. רק כאשר המלכות הוא גדול אז הריגת ושתי נחשב יותר תיקון. ולאידך איפכא הוא כי דבר שהוא במלכות שהוא גדול צריך תקון וזה הוא העיקר. רק כאשר החטא הוא גדול א"כ דבר זה יותר צריך תיקון [אור חדש]:

וכל הנשים יתנו כו'. כן דרכם לסיים בפסוק שבסוף הפרשה וכן לקמן [מתנות כהונה]: