עץ יוסף על אסתר רבה ב:ו

גנה מבחוץ כו'. דביתן לכולי עלמא לשון פנימית הוא כמו מבית ומחוץ, אלא שפלוגתתם הוא דלרבי נחמיה ביתן הוא תואר לגינה שהיא הפנימית, כדמתרגם התרגום גנתא גואה, משום דגינת דבק לביתן, להכי קאמר גנה מבפנים וחצר מקיפה סביב. ורבי יהודה סבר דביתן דבק לחצר, משום דהוא לשון זכר וחצר מצינו לשון זכר, דבכמה דוכתי כתיב ביחזקאל חצר הפנימי (בפרק מ ופרק מא) גם כתיב חצר התיכון (מז, טז), ואילו גנה לשון נקבה בכל מקום. ולהכי קאמר גנה מבחוץ וחצר מבפנים שהיה החצר מוקף גינו סביבו (יפה ענף):

פורש את הוילון. בין חצר לגינה ואז יקרא החצר חצר לבד. אבל כשהיה מקפיל ונוטל את הוילונות והיו נראים הצמחים והירקות היה נקרא גנה:

בדמים הרבה. דריש ביתן לשון מתן מעות מרובים. (יפה ענף):