עץ יוסף על אסתר רבה ב:ב

ימים רבים של צער. דעת האגדה זו שלא היה המשתה שמונים ומאת יום שזה היה מביא לתיעוב המאכל, , אבל הראות עשרו זה נמשך שמונים ומאת יום, כי כל יום היה מוציא כלי יקר ודברים חדשים, ובכל יום היו עושים שחוק כדרך המלכים. והכי הוא פירושו בשנת שלש למלכו עשה משתה וגו', ומפרש באיזה זמן עשה המשתה, וקאמר בהראותו את עושר וגו' שמונים ומאת יום, ואחר זה ובמלואת הימים האלה של שמונים ומאת יום הראות עשרו, עשה משתה לכל הנמצאים בשושן. והעם הנמצאים כולל גם השרים הנ"ל שלכולם לא עשה משתה רק ז' ימים. ועל זה קאמר המדרש וכי ז' ימים ימים רבים הם אלא שהיו ימים של צער. (יפה ענף):

ימים של צער. והמצטער מרגיש מאד בזמן על דרך (איוב ז, ג) ולילות עמל מנו לי, ולכן מעט מהזמן היה בערכם רב. כמה שאמרו הטבעים שכל מי שירגיש יותר בתנועה ירגיש מאד בזמן. והצער היו על שראו שם בגדי כהונה גדולה וכלי בית המקדש. וכל שכן לפי מה שאמרו במדרש אבא גוריון שהאכילם בשולו בעל כרחן:

וימת מלך מצרים וכי ימים רבים היו. קשה הא באמת ימים רבים היו לישראל. וי"ל שהוקשה להם שכיון שכבר נגזרה גזירה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ולא עבדו כי אם שני מאות שנה או יותר מעט למה קורא אותן רבים. לכן קאמר על ידי שהיו ימים של צער, שגם בלילה לא שכב לבם מעוני ומרוב עבודה, והיו מעמידים אותם בקרות הגבר למלאכתן כנודע לכן קראם ימים רבים, שהקב"ה חשב לילות וימים. [גבול בנימין]:

ודבר ה' היה אל אליהו וגו' וכי ימים רבים היו. פירוש דויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישי, שכשעברו ימים רבים להעדר הגשמים היה דבר ה' לאליהו, ודבר זה היה בשנה השלישי, ומכיון שכל הימים עד דבר ה' לאליהו לא היו רק י"ד חדש כדלקמן קשה אמאי מיקרו ימים רבים. אלא על ידי שהיו ימים של צער רעבון קראם רבים:

הרי ארבעה עשר חדשים. ומכל מקום שפיר כתיב ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישי, משום דחדש אחד בשנה חשוב שנה לרבי אליעזר כדאיתא בפרק קמא דר"ה (י, ב). וכל שכן לרבי מאיר דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה:

הרי ארבעה עשר חדשים. ובויקרא רבה (יט, ה) ובילקוט (מצורע תקעא) גרסו שלשה חדשים משנה ראשונה ושלשה חדשים משנה אחרונה כו' הרי שמונה עשר חדשים:

ימים שנים רבים שלשה. ומסיים בתורת כהנים (מצורע זבים ה) יכול שנים ושלשה והרי חמשה, וכי נאמר ימים ורבים, והלא לא אלא ימים רבים, הא כיצד ימים האלו יהיו מרובים על השנים, וכמה הן הוי אומר שלשה:

ימים של צער. שפירשה מבעלה: