עץ יוסף על אסתר רבה י:יג

הקדוש ברוך הוא כתב גאולת ישראל כו'. הוקשה לו בכתוב אומר מה שתשיג יד הגר. כי ימוך אחיך ונמכר לגר תושב ידוע שהשיגה יד הקונה. ועוד לענין הדין מה יתן ומה יוסיף היותו גר או תושב אחר היותו נכרי ואם כן למה אמר גר ותושב. וכן אחרי אומרו אחד מאחיו יגאלנו למה אמר או דודו וגו' כי בכלל מאתים מנה. על כן גזר ר' ברכיה אומר כי הוא רמז אל העתיד והוא אותו הגלות שהיה בימי אחשורוש [אלשיך ועיין שם]:

יד גר ותושב זה המן. כדאיתא לעיל (פרשה ז אות יז):

או לעקר משפחת גר זה המן שעשה עצמו עבודה זרה. כך צריך לגרוס [יפה ענף]. ודרש לעקר עבודה זרה כדשנו בתורת כהנים לעקר להביא נמכר לעבודה זרה עצמה (יבמות מו א) ונקרא עקר על שם שאדם חייב לעקור שורשה ולשרש אחריה כדפירוש הרמב"ן (ויקרא כה מז) (יפה ענף):

שגאלם הקדוש ברוך הוא כו' ופדאם. פירוש מתחלה גאלם הקדוש ברוך הוא מידו על ידי מה שתלו אותו מיד בחדש ניסן. אך אף אחרי מותו עדיין היה אפשר שלא ישובו ספרי האף כי כתב אשר נכתב וגו' אין להשיב וגם מזה הצילם. וזהו והצילם מגזרתו. ואחר כך פדאם בדם חללים רבים שנתן תחתיהם לסוף השנה ביום אשר שברו אויבי היהודים למשול בהם [אלשיך]:

כי מחה אמחה כו'. כלומר הכא נמי רמיזא ענין המן כדמפרש דזכר עמלק הוא המן. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה מאי טעמא הכפל מחה אמחה:

מחה בעולם הזה. היינו במלחמת שאול באגג ובענין המן וע"ה אלף שהרגו שכולם מעמלק:

אמחה לעולם הבא. בביאת הגואל כי לה' המלחמה. או פירושו שלא יהיה לו יורש חלק לעוה"ב (יפה ענף) וכדתני במכילתא שמכל האומות קבלו גרים ולא מעמלק:

קרי ביה זָכָר. כטעות רבו דיואב כדאיתא במסכת בבא בתרא פרק לא יחפור (כא, ב):

שנמשל לזאב. פירוש בנימין נמשל לזאב (בראשית מז כא. ועי' חזקוני ואור החיים) לפי שהעמידו ה' כנגד הזאב שיעמוד לישראל בגלות מדי ופרס. והוא מה שמפרש ואומר העמיד הקדוש ברוך הוא כנגדן מרדכי ואסתר שעמדו לישראל בגלותן:

דמיא לדוב ואמר רבי יוחנן לדב כתיב ותמן אמרין. כך צריך לגרוס [אות אמת ויפה ענף]. ורצונו לומר משום דדוב לחוד וזאב לחוד. לכן קאמר דכיון דכתיב לדב בלא וי"ו ודב הוא זאב. דזאב ערבות מתרגמינן דיבי. ועיין לעיל ריש מגילה (פתיחתא אות ה):

העמיד הקדוש ברוך הוא. כנגדן מרדכי ואסתר. שיהיה לנו למחסה להצילנו מידם: