עץ יוסף על איכה רבה ה:כא

לבך נאמר השיבנו. דלפי הפשט קשה דכיון שאמר השיבנו ומיד שישיבם אליו הרי הם ביחד זה אצל זה. ומה זה שאמר תו ונשובה להיכן ישובו כיון שכבר הם אצלו. אלא שה"ק השיבנו. ר"ל שתושיע לנו ותפתח לנו כפתחה של אולם ותתן לנו לב בשר כשנשוב אנחנו מקודם. ר"ל כשאנחנו מתחילין כחודו של מחט:

כקדם כאדה"ר. משום דלפי פשוטו שפי' כמקודם הגלות קשה דהוה ליה למימר כימי קדם. או כמקדם כדרך הכתובים. לכן אמר שלא נאמר על הזמן הקודם אלא קדם הוא תואר על אדה"ר שנאמר בו מקדם וה"ק חדש ימינו כאדם הראשון שנתחדש והיה אז בצביונו וקומתו. ואע"פ שאין הדמיון לאדם בעת גרושו דכתיב ביה וישכן מקדם אלא על עת חדושו כדפרישית. לא קשה דאין פירושו אלא מי שנאמר בו קדם. ולדבר אחר להכי קאמר כקדם לומר שהדמיון כאן כענין קדמונית דכתיב התם. ולא בזמן הקודם:

כימי עולם זה משה. שירדה אש על הקרבן בשמיני למלואים. וכן בימי שלמה כשחנך בית המקדש. והכי שנו בת"כ והיינו דפי' שנים קדמוניות בימי שלמה. אע"פ שאין הוראה לדבר מלשון קדמניות דמוקמינן ליה בדומה לימי משה בירידת האש (יפ"ע):

כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי. מפרש כימי עולם מי שנתחדש העולם בימיו. והיינו כי מי נח זאת לי:

כימי נח. דודאי ערבה מנחתו. כדכתיב וירח ה' את ריח הניחוח. ובהבל כתיב וישע ה' אל הבל ואל מנחתו:

כשנות הבל. שהוא הזמן היותר קדמון בהקרבת קרבנות. דמקמי הבל לא הקריב אדם קרבן. ואע"ג דאדם הראשון הקריב שור שקרניו קדמו לפרסותיו כדאיתא בפרק קמא דעכו"ם. אינו מפורש בכתוב ועוד שהקרבן ההיא היה על חטאו. ופשיטא דאין בו כל כך ערבות:

שלא היתה עבודת עכו"ם עדיין בעולם. אין הקרבן כל כך חביב לפני ה' מפני שהעובדי עכו"ם עושין כמוהו לעכו"ם: