עץ יוסף על איכה רבה ה:יח

וכבר היה ר"ג כו'. משום דקשה לי מ"ט שועלים הלכו בו דקאמר שאחר ששמם מה לנו שהלכו בו שועלים או לאו. להכי מייתי הך עובדא דעל ידי שראו שועל יוצא מבהמ"ק היו בוכים. מה שלא היה כן אילו לא ראו השועל. כנראה שיש תוספת רעה ביציאת השועל משם. שמזה ראיה היות הענין בהשגחה אלהית שהמקום המקודש יהיה מרביץ לבעלי חי. ואיידי דבעי לאתרי הך עובדא מייתי נמי עובדא קמייתא שהיתה כזו שהם בוכים ור"ע משחק:

נכנסים לרומי כו'. ר"ל שנכנסו לעיר הגדולה ושמעו המונה כו' דהיינו שרחוק ק"ך מיל כבר נכנסו לתחומה שכל כך היא מתפשטת ורחבה ונסבה כי כמה עירות וכפרים יונקים ממנה ונקראים על שמה אף כי רחוק יהיה ביניה וביניהם. ומזה הצער התחילו הם בוכים ור"ע משחק. וקול המונה כתב בע"י שאין זה קול המונה ממש. אלא רוצה לומר בו קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים:

מפוטליילוס כתב המוסף הערוך שצ"ל מפוטאלוס. והיא שם עיר קרובה לרומי. ובתחומה נובעים מים חמים כמו חמי טבריא עכ"ל:

אמרו אנו בוכים כו'. רצה לומר שזה שתים רעות. אחד דלעולם יהיה דעת אדם מעורבת עם הבריות עצב בין עצבים כו'. ב' שנראה שאתה שמח על טובות עובדי עכו"ם. אמר להם ואתם למה בכיתם. נראה מזה כי בראותם אותו משחק פסקו בכיתם. ולכן לא אמר להם למה אתם בוכים. כאשר אמר במעשה השניה. אלא אמר להם בכיתם. שר"ל למה בכיתם בתחילה שאין כאן עצב באמת. וצריך אני לשמוח ולנחם אתכם:

א"ל לא נבכה. כלומר שעדיין לא הונח לנו מעצבנו ומרגזנו. ויש לנו לבכות עוד. וזהו שהעובדי עכו"ם להוון כו' ר"ל אדום שהחריבה בית מקדשינו גדלה והצליחה בשתים. אחת שבית תפלתם נבנה על תלה שיכולים לבא שם להשתחוות לעצביהם. והשניה שהם יושבים בטח ושאנן ושלוה. ואין הקב"ה נוקם נקמתו ואינו זוכר להם את יום ירושלים להנקם מהם אשר עשו בביתו אדרבה השפע נתרבה עליהם בלי שיעור. ועי"ז ג"כ יכולים לעבוד לעצביהם בשלימות. ובישראל הוא מהפך אל הפך. שנחרב בהמ"ק. ואם בהמ"ק חרב ושפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים צדי להציל את ישראל. היה להם לישראל לפחות להנצל מכמה הרפתקי דעדו עלייהו. אך על רות גופינו אין אנו בוכים רק עיקר בכייתני שבית הדום רגלי אלהינו היה לשריפת אש ומדור כחית השדה דהיינו שהשיבו העכו"ם המשולים לחית השדה (כמ"ש בדניאל) בבה"מ את בית טעותם ואין לך חלול השם גדול מזה:

אמר להם אף אני לכך אני משחק א"כ למכעיסיו כו'. ר"ל דוודאי אני ג"כ מודה דיש להצטער על חורבן הבית כמ"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כו' אבל מה שאתם מצטערים עתה על חורבן הבית מטעם שהם יושבים בטח כנ"ל. לכך אני משחק שזה שהקב"ה נותן להם טובה לא שיחפוץ בעבודתם. דאדרבה הם מכעיסים אותו בזה. אלא נותן להם טובה על קצת מדות טובות אחרות שנמצא בהם [אף שיתמידו עי"ז בעבודת עכו"ם. ויאמרו ידיהם רמה. משגיא להם ויאבדם לעה"ב]. וזה ידוע שמדה טובה מרובה על מדת פורענות. וא"כ אם לעוברי רצונו. ר"ל ברוב מעשיהם הם עוברים רצונו. ועכ"ז יש להם כך בסבת איזה מעשה טוב. שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה. ואע"פ שנמצאו חייבים ברוב מעשיהם. ק"ו לעושי רצונו ברוב מעשיהם. שאע"פ שנמצא בהם קצת פעולות מגונות והן חייבו שהדום אלהינו היה לשריפת אש. על אחת כמה וכמה שעתידים לישב בשלוה והשקט דמרובה מדה טובה:

הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם. כדתני' בפרק אלו מגלחין. ומהיכן חייב לקרוע. משיגיע לצופים. וכן איתא בטור א"ח סימן תקס"א. והקדים זה להורות על מה שר"ע שחק שלא היה זה מהעדר אבילותו על ירושלים אלא שכולם קרעו וגם ר"ע בכלל. וע"כ אח"כ כשראו השועל ונתגדל החורבן והוא שחק תמהו עליו שעל צער קטן קרע ונצטער ועתה שחק. וז"ש לו לעולם אתה מתמיה עלינו. ר"ל שבפעם ראשונה עשית מעשה תמוה [שאע"פ שבראשונה אמר להם א"כ למכעיסיו כו'. מ"מ הם לא נחו דעתם בזה שהרי לא השיבו לו כלום כאשר השיבו אח"כ שאמרו לו נחמתנו] וגם עכשיו אתה מתמיה עלינו כנ"ל:

אמר להם אתה למה אתם בוכים. ולעיל אמר למה בכיתם בעבר. משום דלעיל כשהתחילו לדבר עמו פסקו הבכי. וכאן מרוב הצער לא נתנו דמי לבכיתם ולא יכלו התאפק ובכו אף בעת שדברו עמו. ולכן אמר להם אתם למה אתם בכיתם. ור"ל אתם שאתם חכמים גדולים ויודעים תמיד הפסוק על הר ציון וגו' ואין זה דבר חדש אצליכם למה אתם בוכים עכשיו. כי בכל פעם שאתם קוראין מקרא זה היה לכם לבכות ולא עתה דווקא כמו שנראה בעיניכם דבר חדש ממש. והם השיבו לו ולא נבכה מקום שכתוב והזר הקרב יומת ומשמע דמכ"ש שאינו יוכל שום דבר טמא וחיצוני לדור שם וכאן שועלים הלכו בו [שאע"פ שבהמ"ק חרב. מ"מ סבורים היו שעדיין רושם הקדושה שם בבית קודש הקדשים מקום שלא נכנס שם כה"ג כי אם ביוה"כ. ובודאי אין כח לדור אצל השכינה דהיינו בבית קודש הקדשים שום חיה ועוף] ואע"פ שמעולם קראנו מקרא זה היינו סוברים שיתקיים הפסוק הזה בשאר מקומות של הר ציון ולא בבית קודש הקדשים ממש אבל עכשיו ראינו שעליו על בית קודש הקדשים נתקיים הפסוק על הר ציון וגו' א"כ איך לא נבכה:

אמר להם אף אני לכך אני משחק. לעיל לא אמר אף אני שזה הסברא עצמה שחשבו הם שם הוא לא חשב. רק בהפך. מה שאין כן כאן. אמר אף אני כמותכם הייתי סבור שבשאר מקום המקדש יתקיים הפסוק ולא על בית ק"ק ממש. ועתה שאני רואה זה בבית ק"ק ונתיבש אותה לחלוחית שהיה מקודם ואינו אלא הר ששמם לגמרי. לכך אני משחק משום שאינו יכול להתקיים לגמרי הטוב שניבא זכריה אם לא שיתקיים תחלה הרעות שניבא אוריה [וכמו שמסיק והולך ולכן כ"ז שלא הייתי רואה תכלית החורבן. היינו שיצא שועל מבית ק"ק. אלא הייתי רואה שועל יוצא מהר הבית לא היה לי לשמוח שתבא תיכף הטובה. משום שאפשר שציון היינו ק"ק. וא"כ עדיין לא נתקיים נבואת אוריה מה שאמר ציון שדה תחרש וגו'. אבל השתא ששועל יוצא מבית ק"ק וא"כ הוא בוודאי נתקיים נבוא' אוריה. א"כ יתקיים נבואת זכריה לכן אני משחק. ומפר' והולך הרי הוא אומר ואעידה לי עדי' וגו':

וכי מה ענין אורי' אצלז בריה כו'. ר"ל שנתקשה לו לר"ע בפסוק ואעידה לי עדים נאמני' וגו' קושיא אחת כפולה. והיא זו. החלק האחד ממנה הוא מה ענין אוריה אצל זכריה. שאין הענינים מצד עצמן מתייחסים זה לזה. שענין אוריה הוא פורעניות. וענין זכריה בשורה טובה. ועל בחינה זו אמר וכי מה ענין אוריה אצל זכריה. והחלק השני שאל והרחיב הקושיא שמלבד שהיא מוכחשת מעצמה כנזכר הנה היא מוכחשת שאין השני עדים בזמן א' שאוריה הי' במקדש ראשון בימי יהויקים. כמ"ש בירמיה סימן כ"ז. וזכריהו במקדש שני שהוא זכריהו בן ברכיה שניבא בשנת שתים לדריוש. נמצא העדות מתחלפות בענינים ובזמנים. ואין זה משפט העדים הנאמנים בעדותן. לזה משיב ר"ע ואומר אלא מה אמר אוריה כו' כיון לומר שאע"פ שהמפורסם בדברי אוריה הוא פורעניות וזה גורם הכחשה גדולה בינו לבין זכריה הנה לפי האמת נבואת אוריה בשורה טובה יחשב כיון שהוא גורם קיום יעוד נבואת הטוב של זכריה. ולכן הוה עדותן מכוונת. כיון שזו הכנה לזו. וז"ש אמר הקב"ה הרי לי שני עדים. ר"ל לי שאני יודע תוכן הענינים לי הם שני עדים כעדות אחת מכוונת. מאחר שאם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה. לפ"ז הכל עדות אחת. כיון דהא תליא בהא ולפ"ז מן תיבת הרי לי שני עדים כו' עד ושמחתי ולא עד בכלל הוא דברי הקב"ה. ומן תיבות ושמחתי הוא דברי ר"ע [כלי חמדה סדר דברים]:

אמרו לי' עקיבא נחמתנו נחמתנו תתנחם כו'. כן הובא הנוסחא ביפ"ע. וכן איתא בגמרא ופי' בעל העקידה בשער פ"ח הראשון כנגד מה שנחמם על הצלחת רומי. והשני כנגד מה שנחמם ביציאת השועל מבית ק"ק. ולכן דקדק לומר שבלשון הזה אמרו לו עכ"ל. לכן תתנחם ברגלי מבשר שנחמתו גם כן כפולה. נחמו נחמו עמי. מדה כנגד מדה נחמה כפולה נגד נחמה כפולה: