עץ יוסף על איכה רבה ה:יג

שלא היו רחיים בבבל. שבבל היא בירודו של עולם ואין שם אבנים. ועיין ריש שהש"ר ובמדב"ר פ' י"ד. והיו שולחין תבואותיהם לטחון לארץ אחרת. או דכו אותם במדוכה של נחשת. ומפני שאפשר שהיו להם רחים שהביאום מארץ אחרת מתחלה בעגלות או כתפים להכי מייתי מוהורדתי בריחים כלם. דמשמע שכל הרחים שבבבל הורדו ע"י ישראל:

ברחים. כתיב ע' מנחת שי:

לשון נקיה הוא. שלהושיבם בקלון נשאום. וקרי ליה טחון בלשון נקיה (יפ"ע). או פי' שהיו מכריחים אותו לבא על נשותיהן כדי שיולידו בנים נאים כמותן:

ויהי טוחן כו'. ודרשו חז"ל בפ"ק דסוטה שהביאו הפלשתים נשותיהם לשמשון כדי שיתעברו ממנו:

חרוזים. פי' דבר המתוקן בסדר. מלשון צוארך בחרוזים שהן מרגליות סמוכות בסדר. ומענין זה שיר חרוזי. ור"ל שתלום בשוכה אחת שהיו ענפים רבים יוצאים מצדיה שיוכלו לחרוז בהן כל כך תינוקות: