עץ יוסף על איכה רבה ד:ז

אמת המים שהיתה באה כו'. משום שדבק לשון יונק משמע יונק ממש שע"י שלא מצא חלב לינק דבק לשונו אל חכו. קמ"ל רבי אבא דאין זה פי' דקרא דא"כ ברעב מבע"ל שהחלב לצורך המזון לגמרי הוא בין במקום מאכל בין למשתה לא בצמא דמשמע חסרון השתיה בלבד. אלא האי יונק לאו יונק ממש אלא בן קטן בעלמא שהיה אביו מוליכו לאמת המים לשתות וכשאינו מוצא מתוך רכותו וחולשתו אחר שהה עיף בהליכתו שם נוסף על צמאו. היה דבק לשונו אל חכו. ולהכי נקט מילתא בבן הקטן ולא בסתם בני אדם שאע"פ שצמאים מאד לא יגיעו למדריגה זו שידבק לשונו לחכו. ונקט אמת המים שהיתה באה מן החנויות. דהכי גמיר לה דבאמה זו אירע זה (יפ"ע):

ההניות. מקום היה בהר הבית ששמו חנויות כדאי' בפ' יו"ט של ר"ה ושם היה מעיין ונמשך ממנה אמת המים:

המציקים. אנסים:

ושפכוה. והיפ"ע גרס ושכחוה. ומפרש שהא מענין הנשכחים מני רגל:

לאמה. לאמת המים שנמשך מן המעיין אם אין מי שיתן להם מי ינחמם. משום דק"ל נותן אין להם מבע"ל מאי פורש דקאמר להכי קאמר דהוא לשון תנחומין. ע"ד לא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת. וה"ק עוללים שאלו לחם לפי שאין נותן להכי. וכ"ש שאין מי שינחמם בהבראה. וזה מענין טירופן כי לא יחושו לתנחומי אבלים כדאמר בסמוך שאין עומד בשורה:

בשורה. כמו שהיה מנהג ישראל לעשות שורות שורות לנחם האבל אחר שפורשין מהקבר. כדאי' באבל רבתי. ועל טירופן קאמר שלא היו חוששין לעשות שורה לתנחומי אבלים:

כמ"ד כל מפרסת פרסה. והכי נמי פורש אין להם לשון פרסה ורגל והיינו עמידת השורה שהיו עומדים על רגליהם: