עץ יוסף על איכה רבה ד:כה

הסרת טבעתו של פרעה. אע"ג דלא מצינו הסרת טבעת בפרעה רק ביוסף. נראה דגזר דינו קרי הסרת טבעת שנותנה נחתום בה הגזירה. והיינו כשהקשה גזרתו על ישראל שמחמתם נתנו ישראל לב לתשובה כדכתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים. ואז שם ה' השגחתו לגאלם כאומר ומשה היה רועה וגו'. משא"כ בכל התוכחות שהוכיחן אהרן שלא נגאלו על ידו לפי שלא שבו בתשובה:

מארבעים שנה וכו'. צ"ל משמונים שנה שנתנבא עליהן אהרן. והיינו דבמצרים נתנבא להם אהרן פ' שנה קודם הגלות משה כדאי' בש"ר פ"ג (יפ"ע):

אליהו למה שבזה היתה גאולה כו'. נראה דאגב שיטפא דלישנא דלעיל בטבעת פרעה נקט נמי הכא. והראוי לומר כדאמר בפ"ק דמגילה דנביאים שנתנבאו לא החזירו להם לישראל למוטב. ואילו הסרת טבעת זו החזרתן למוטב [יפ"ע]:

טובה היתה מגילת קינות. פי' כל הצרות והחורבן שהוזכר בם:

מארבעים שנה. שנתנבא עליהם ירמיה. להשיבם בתשובה כדי שיומחלו עונותיהם ולא הועיל. ולמה הכא נטלו ישראל אפוכי שלימה פי' הנחה שלימה על עונותיהם:

הה"ד תם עונך כו'. שאילולא חורבן הבית לא היה נשאר ח"ו מישראל שריד ופליט. ועיין מ"ש בב"ר פ' מ"ב:

למה נבראו היסורים. משום דקשה לי' דהו"ל למסמך פקד עונך בת אדום לשישי ושמחי בת אדום. ולא להפסיק בתם עונך בת ציון בין הדבקים. להכי קאמר למה נבראו היסורים. ופי' שהיסורים לא נבראו לבטלה. וכשהקב"ה יגזרם על החוטא וישוב בתשובה ולא יבאו עליו לא יהיו לבטלה. אבל מתחלה נבראו על מנת שיתלוו בבית שראוי להם. והיינו רשע שראוי להם והיינו נתתי כפרך מצרים וכיוצא. שאחר שיצא הקצף אי אפשר שיהיה לבטלה אלא יחול על מי שראוי לו. ולהכי משום דקאמר תם עונך בת ציון כדי שלא יקשה א"כ היסורין תהי' בריאתן לבטלה. לכן אמר כי יפקוד בהם על האויב:

הה"ד ונתנם בכל שונאיך. דקשה דלענין ברכת ישראל לא היה צריך לומר רק מה שיסירם מהם. ולמה זה לומר שיתנם בשונאיך. ועוד מאי ונתנם. לא ישימם בך רק בשונאיך מבע"ל. אלא שהוא תנאי דבק להסרתם מישראל נתינתם בשונאיהם תמורתם כדי שלא תהיה בריאתן לבטלה בעולם:

ודכוותי' חזון עובדיה כו'. דקשה מכיון דעמוס ומיכה נתנבאו בפרק אחד. כדאיתא בפ"ק דב"ב א"כ מ"ס לכתוב נבואת עובדי' ביניהם. ועוד כיון דעובדיה קדים להו. דעובדיה זהו שבימי אחאב כדאיתא בפ' אחד ד"מ הוה ליה לכתוב נבואתו אפילו מקמי הושע. אע"כ דהיינו טעמא דמשום דעמוס מסיים בטובת ישראל ועובדיה ניבא על פורענות אדום אסמכינהו. לומר שהיסורין לא נבראו לבטלה שאע"פ שאין להם מקום על ישראל. יש להם מקום להתלוות בבת אדום:

והדין פסוקא. אע"פ שכבר נזכר חזר והזכירו לסיים בנחמה: