עץ יוסף על איכה רבה ג:כב

ירמיה אמר תשיב להם גמולם. כמעשה ידיהם בלבד. ואסף אמר שבעתיים. ומ"ש דמר קאמר הכי ומר קאמר הכי. ומשני דנידוק מהו אל חיקם דהיינו בהמ"ק או מילה. ובהכי אתי שפיר. דעל מה שעשו לנו בקש ירמיהו שיוגמלו כמעשה בלבד. ועל מה שעשו בבהמ"ק או במילה שחטאו לה' בקש אסף שיוגמלו שבעתים:

בחיקו של עולם. באמצעיתו של עולם כחיק הזה שהוא אמצעו של אדם:

ומחיק הארץ. פי' מאמצעיתה ומטבורה:

במילה שניתנה בחיקו של אדם. דהיינו באמצעיתו. ולא יקשה ממה שנאמר אל חיקם שיחס החיק אליהם. כי לעולם פי' חיקם כפשוטו שיקבלו גמולם כנושא הדבר בחיקו. אך מדנקט לה בהאי לישנא רמז אל היות מדה זו כנגד מדה על מה שחטאו בבהמ"ק או המילה דאיקרי חיק:

שהיו נוטלים בני ביתי של עמלק. והיינו ויזנב בך שכתוב בעמלק:

ופרע בהם כו' וישסף שמואל. והיינו שסירסו כדרבי יצחק. ואיידי דבעי לאתויי דר' יצחק מייתי נמי דרבי אבא ודרבנן אוישסף שמואל:

מחתך בבשרו. שפי' וישסף חתוך לחתיכות רבות כדתרגם יונתן ויפשח. והוא מלשון ויפשחני. ואורחא דמלתא שזורקין חתיכות הבשר בכיוצא בזה לעופות לכן אמר ומאכיל לנעמיות:

הה"ד יאכל בדי עורו. לאו דהתם מיירי בעמלק. אלא מייתי מהתם דאכילת בדי עורו היינו נשל אבריו אבר אבר והיא מית' קשה דהיינו דכתיב בהו בכור מות. והוא מיתה היותר קשה. הכי נמי דכתיב מר ממות היינו מיתה מרה מסתמא היינו חתיכות בשרו לחתיכות חתיכות:

רבנן אמרי הביא ד' קונדסין. כצ"ל [יפ"ע] וכן הוא באגדת שמואל ובתנחומא. ור"ל דרבנן אמרין דמיתתו הקשה היינו שמתחו על ד' קונדסין שהיה נאחז מד' רבעיו בחוזק לכאן ולכאן עד שנקרע לד' רבעים. ונשתייר רובע בכל אחד מהן. ולהכי מייתי הכא שפיר סר מר המות כך ממיתין השרים מיתות מרות. פי' וכי כן דרך להמית השרים. ודרש אכן כמו כן וסר כמו שר:

הה"ד ויאמר שמואל. כאשר שכלה נשים חרבך. דהיינו שהיה חותך מילות ישראל וזורק כלפי מעלה כדרבי יוחנן. ועי"כ הו נשותיהם שכולות שלא הו להם בנים. כן תשכל מנשים אמך. פי' כמו כן אשתך תהי' שכולה ע"י סרסורך וקרי לה אמך שהיא לאדם במקום אם כאומר ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. עוד יש לומר שדרש כאשר שכלה נשים חרבך ענין סירוס שעל כן נפרדו נשים מבעליהן. וכן תשכל מנשים אמך היינו סירוס אמתו שע"י יפרד מנשים. והיינו דגרסינן בתנחומא אמך אמו של אותו האיש. פי' אמתו:

שחתכו ד' חתיכות. אחר שסרסו כדי להמיתו. ודייק זה מדכתיב וישסף ואיני יודע אם לארכו ואם לרחבו ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. ש"מ שחתכו לארכו ולרחבו [מת"כ]:

עזיזות ליבא. אומץ כח לסבול המכות שלא ימות מיד כדי שיהו מצטערים תמיד ע"ד כי תולעתם לא תמות וגו' והיינו תלי אותם ביסורים דקאמר:

שנאמר אשר מגן צריך. שהוא לשון שבר כדלעיל בפסוק בכה תבכה:

תאלתך להם תלי אותן ביסורין והביא עליהן כל אלות שבתורה כד"א. כצ"ל וכן הוא בכל הדפוסים הישנים ופי' תלוי לשון עייפות ולאות: