עץ יוסף על איכה רבה ב:יח

נאמר בנביאי שומרון כו'. כלומר וילפינן זה מזה מה התם תפלה דעכו"ם דכתיב הנבאו בבעל וכו' הכי נמי תפל דהכא שהטעו את ישראל בעכו"ם. ולא כמשמעו דהיינו דברים בטלים שאין להם טעם בעלמא. והוא מה שהיו מבטיחים על שקר שלא יגלו (יפ"ע):

רשב"נ אמר בגביאי כו'. איידי דאמר ר"א להא דילפינן תפלה בירושלי' משומרון. קאמר נמי רשב"נ דילפינן מנביאי ירושלים לנביאי ישראל לענין ניאוף שאע"פ שלא מצינו בנביאי ישראל זה מפורש. ילפינן זה מנביאי ירושלים דכתיב בה ראיתי שערוריה. ניאוף. והלך בשקר היו לי כולם כסדום. דה"ה שערוריה דכתיב בנביאי ישראל היינו ניאוף וזנות. ובתולת ישראל משמע לי' דהיינו הנביאים שהם החשובים שבהם:

ונאמר בבית ישראל. נראה דגרסינן ונאמר בנביאי ישראל (יפ"ע):

דחוו מאסיין מחתין לך על אפוי. ערוך גרס דהוון מסיין על חפוי תרגום מכסה חופאה. ולפ"ז יראה שפי' שהיו מרפאין מכתנו על כסוי. והוא משל לרופא שאינו מעמיק לרפאות את המכה מעיקרה אלא מבחוץ על עור שעליה שאין ברפואתו ממש שהמכה מחלחלת והולכת מבפנים. כן לא היו מעמיקים לבדוק אחר עיקר העון לתקנו. והינו ולא גלו על עונך:

ומדוחם כתיב. פי' גלותן [מענין אם יהיה נדחך] היה בסבתם. וע' איכה א' סימן ס"ב: