עץ יוסף על איכה רבה א:ו

חד מאתינס בא לירושלים. ללמוד מהם חכמה ומוסר:

אשכח חד ינוקא כו'. מצא תינוק אחד ונתן לו פרוטות. ועתה בא להשמיענו כי אפי' התינוקות שבהם היו חכמים:

זיל ואייתא לן. לך והביא לנו כלו' לשננו. א"ל התינוק יישר חילך פי' יתחזק כחך שיפה אמרת שנשתתף באכילתם כי אתה נתת המעות ואני טורח לילך לקנותם ולהביאם ואקח שכר רגלי. משבא התינוק א"ל האורח קח וחלוק בינינו. כדי לראות חכמתו של אותו התינוק. ולקח התינוק ונתן לפני עצמו התאנים הרעים. והביא התאנים הטובים ונתן אותם לפני האיש האורח. אמר האורח יפה אומרים הבריות שבני ירושלים המה חכמים מאד כי בשביל שיודע התינוק שלא נתן פרוטות משלו לקח לו הרעים ונתן לפני הטובים. אבל מ"מ לא אחפוץ בזה אלא בא ונעשה גורל בין שנינו. אם אבוא אנכי אליך ואקח את אשר לפניך. ואם יבא לך מה שיש לפני קחנו. וענין הגורל היה שהיו כותבין כל אחד שמו על עץ קטן ונתנו בקלפי ואחד מהם שלח ידו ולקח עץ אחד ואם עלה בידו שם חבירו בא לו בגבולו ונטל את אשר לפניו. ונפל הגורן כאן שהתינוק לקח אותן שהיו לפניו: