עץ יוסף על איכה רבה א:נ

לגיו כו'. לפנים מן שבעה חדרים:

מיד הוציאו והרגו. נראה שהרגו הוא בעצמו מרוב כעסו עליו:

מיד גזר עליו והרגוהו. לא רצה להרגו בעצמו רק ע"י שליח רק הראשון הרג בעצמו בכעסו:

זובח לאלהים יחרם. כי אף לשמים אין לזבוח לשם אלהים רק לשם המיוחד דוקא וכל שכן המשתחוה לעכו"ם:

שמע ישראל ה'. כלו' אנחנו בני ישראל חייבים לשמוע בקולו ולדבקה בו ולא להשתחוות לזולתו. וכמו שכתוב בספרי ה' אלהינו עלינו הוחל שמו ביותר:

כי ה' אלהיך בקרבך. אל גדול ונורא ואם תאמר מה ענין פסוק זה לעכו"ם והלא לא מיירי מקרא זה אלא ברוממות ה' וי"ל שכך אמר כי אין לו לחוש למורא ב"ו כנגד כבוד מקום כמ"ש שם לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא [יפ"ע]:

א"ל בני השתחוה. אמר בלשון חיבה בני השתחוה כו' ואני אעשה עמך כאב:

את ה' האמרת היום. לשון הבדלה והפרשה שהבדילוהו מבין אלהים אחרים ומעתה אי אפשר להמירו באחר שקבלה זו בשבועה היתה דבתר הכי כתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' ודרך כורתי ברית שנשבעים זה לזה [יפ"ע]:

ושבעו חיים. ולפיכך לא הקפידו הם על נפשם:

ואתם בטלים כו'. פי' וא"כ מה בצע בטובתכם שתעשו לי כי באבדכם תתבטל ג"כ הטבתכם. משא"כ ה' קיים לעולם ובידו לקיים תמיד שהוא חי וקיים לעולם שכרו בעולם הנצחיי [יפ"ע]:

חבל. לשון קללה תחשב לו [מ"כ]:

מתיירא כו'. שחרפה היא לך שאין אתה יכול להכריחני:

אללי. לשון אוי ואבוי:

אם יש בו כל המדות כו'. פי' אם יש בו עדיין כל המדות הללו. כלו' כבר הזקין הוא ואינו יכול להשתמש בהמדות הללו דאל"כ למה אינו מציל אתכם כו':

הרגני תחלה. שמפני שהיה מר לה ממות הותר לה למסור עצמה למיתה ברצונה [יפ"ע]:

תזוח. לשון גאות וגאוה:

הרי אמנו בנתה. שבעה מזבחות אפשר שגם היא היתה יועצת אותם למסור נפשם. אי נמי היא היתה גם כן נוחה בדבר שאפי' היה הדבר תלוי בידיה היתה מוסרתם למיתה [יפ"ע]:

ועליהם כתיב כי עליך הורגנו כל היום. ר"ל הורגנו בלשון רבים שקאי על השבעה בנים. ונחשבנו כצאן טבחה בלשון יחיד נקבה קאי אאמם [מהרש"א]: