עץ יוסף על איכה רבה א:א

ג' נתנבאו בלשון איכה וכו'. א"ר לוי משל למטרונה וכו'. נתינת טעם על היותו ג' בסגנון א' והשיב שאף בלשון הוא א'. מ"מ הכוונה מתחלפת. שבכל א' יתפרש כפי מצב ישראל באותו זמן. שמשה שראה אותם בשלותם יאמר איכה על המנעת סבל טרחם לפי ריבויים וכפי מעלתם. כמ"ש ז"ל הרבה אתכם על גבי דייניכם. וישעיה שראה אותם בפחזותם. יאמר איכה על תמיהתו איכה נשתנית לגריעותא מנאמנה לזונה. וירמיה שראה אותה בניוולה אמר איכה לשון קינה. כדר"נ דלקמן או לשון תוכחה כדר' יהודה דלקמן יפ"ע]:

למטרונא. אשה חשובה:

שושבינין. ולאמנון רע תרגום שושבינא:

בפחזותה. לשון פחז כמים:

ביחידו של עולם ובעשרת הדברות ובמילה כצ"ל [מת"כ]. ויחידו של עולם הוא העיקר הראשון. ועשרת הדברות וה' חומשי תורה. היינו שכפרו שאין תורה מן השמים. ובמילה שהא אות על השגחת ה' בישראל. כאומר והיתה לאות ברית. אך קשה והא בכלל כפירת יחוד ה' איתנהו לכולהו. כי אם אין מצוה לא תצוייר מצוה. וכן בכלל ה' חומשי תורה איתנהו לי' הדברות וי"ל דכתות כתות הוו. מהם הו כופרים ביחידו של עולם. ומהם במילה. ומהם אפי' בי' הדברות. ומהם מודים בי' הדברות וכופרים בה' חומשי תורה:

מנין איכה. א' רמז ליחידו של עולם. יו"ד לי' הדברות. כ"ף למילה שניתנה לעשרים דור. ה' לחמשה חומשי תורה:

מנין איכה. וה"ק משום עון איכה. ישבה בדד:

מנין איכה. ישבה בדד דאיכה עולה ל"ו. ובדד עולה י'. וה"ק משום איכה ומשום בדד ישבה בגלות:

בגדי מילתין. פי' בגדי משי ורקמה:

בגדי בדד. בגדים מלוכלכין של העושה שמן בבית הבד ואין אדם מתקרב אליהם כדי שלא יתטנף. והם יושבים לבדד [א"א]:

פורפירא. בל' יון ורומי בגד תכלת [מוסף]:

אפקרטורין פליקטא. בל' יוני רקמה מעשה חושב [מוסף]:

בגדי בדדין. פירוש בגדים מלוכלכים של העושה שמן בבית הבד וכאן בנמשל מדבר על כלל ישראל אמר בדדין [מדר"א]:

הה"ד איכה ישבה בדד וגו' העיר רבתי עם. ור"ל שמפרש יושבי העיר ע"ד עיר הומיה קריה עליזה. ורבתי עם. פי' גדולה ונשאה:

קדרות. פי' פחרות ושחרות:

אספו נגהם. הכניסו אורם:

עד די כרסון רמיו. מאומרו רמיו שפי' שנישאו יורה שהיו מקודם הפוכות. ושינה שלא אמר מכלל שהיו כפויות דכלפי מעלה לא יצדק. ובלשונו רמז עניינו. והוא כי ב' כסאות הן. כסא דין וכסא רחמים. ולגבוהות יחשבו לפניו יתברך בהיות של רחמים משמשת לישראל שהוא בעשותם רצון קונם. אך בהתהפך כאשר בחורבן נהפוך הוא. וזהו שהן הפוכות מסדרן. והוא כלפי שכינה צער מתחולל עד אין קץ [אלשי"ך]:

אבק רגליו. מכלל שרגליו יחיפים [מת"כ]:

מבזע פורפירא. מקרע לבוש שלו כדרך האבל:

מהו בצע אמרתו מבזע וכו'. פי' מל' אימרא שהוא מלבוש בל' ארמי. והענין כי אם היה יתב' לובש לבוש המיוחד אליו הוא לבוש הגאוה. כמאמר הכתוב גאות לבש לא היו המחריבים נוגעים בנחלתו. כי הלא שאתו יבעת אותם. אך אדרבה השיב אחור ימינו מפני אויב. כדי שיכנסו המחריבים וזהו מבזע פורפירא שקורע ומעביר הלבוש גאות [אלשי"ך] ובצע פי' חילוק וחיתוך:

יושב ודומם. דאבל אסור להרבות בדברים כמו שנא' האנק דום:

ויקרא י"י אלהים כו'. ובבכי ה' כביכול מיירי כדלעיל בפתיחתא כ"ה:

ולמספד ולקרחה וגו'. י"ג כאן מלך ב"ו אבל מהו עושה. א"ל יושב בדד אף אני עושה כן והה"ד איכה ישבה בדד. ובזה ניחא דמייתי הא מילתא הכא משום דשייך לישבה בדד דקאי עלה ואגביה מייתי שאר ענייני [יפ"ע]:

למיסב ולמיתב. פי' לישא וליתן:

חיינו אומרם כן. פי' היינו אומרים לה זה שאין בה ממש והיא היתה מודית לדברינו ומביישת את עובדיה. ועכשיו שאין לה פה אנו נאמר פחיתותה ומעלת הקב"ה [יפ"ע]:

היינו אומרים כן. פי' והיינו דרמיז במלת איכה דנדרש אי כה כלו' אם היה לה פה כן היינו אומרים:

נאמר דידה. פי' נאמר עניינה ומה שהעיד הקב"ה עליה:

ונאמר דיליה. עניינו של הקב"ה ומה שמעידין עליו:

אלא לשון תוכחה. שהתוכחה האך נהיה הדבר הרע הזה שגרמו בחטאתם להיות העיר בדד:

איכה תאמרו חכמים אנחנו. שפי' היאך נעשה כזה שתאמרו חכמים אנחנו:

ויאמר לו איכה. דהיינו קינה על מה שנדון בגירושין ובשלוחין כדלעיל בפתיחה ה':

אוי לכה. אותיות איכה נוטריקון אוי לכה:

בימי יהויקים. כדי להוכיחו כדרך כל הרעות העתידות בלשון עבר כאילו באו כדי להוכיחם כדרך יעודי הנבואות. אבל רבי נחמיה לשיטתו דאיכה לשון קינה לה"ק וכי בוכין על המת עד שלא ימות [יפ"ע]:

והרי פתרונו. איכה ישבה בדד. בלשון עבר. וכן בכל קראי דמגילה זו הרי מפורש דאחר החורבן שכבר היה הדבר נאמר:

כ"ד פלטיות. מה שהיו מסודרות כל הנך במספר כ"ד כ"ד אפשר כנגד כ"ד ספרים אשר עליהם יחיו:

פלטיות. בשוקים וברחובות ת"י ובפלטייתא ובפתואין. וכל הני דחשיב הכא כולם מיני רחובות ושווקים הם זה קטן מזה. ומכאן משמע דמשקק נכנסין לחצר ושקק הוא רחוב תרגום ברחובות ובשקקי. ובמסכת עירובין משמע שממבוי נכנסין לחצר:

היתה מוציאה עם כפלים ביו"מ. א"א שבכ"ד בתים יהיה כ"כ ואולי גרסי' בתי אבות דהיינו משפחות:

שיירא. סוחר אחד היה ועל שם שהיו עמו מאתים גמלים טעונים פלפלין קראו שיירא:

עבר להדי צור. עבר אותה העיר שנקראת צור ויצא חד חייט שיושב על שער המדינה. פילי שער. בשער סדום ת"י בפילי דסדום: