עץ יוסף על איכה רבה, פתיחתא ט

רבי יצחק פתח בושנו כי שמענו חרפה וכו'. חרפה גדופי עמון ומואב כדמסיק שחירפו וגידפו אותנו בעכו"ם:

נכנסו עמהם עמונים ומואבים. בחורבן בית ראשון. דקרא בושנו כי שמענו חרפה גבי בבל כתיב:

שני כרובים. אין אלו כרובים שעשה משה על הארון שהרי בימי יאשיה נגנז הארון. אלא היינו צורת הכרובים שצייר שלמה על קיר ההיכל. וקלפו אותן מן הכותל [יפ"ע]. ועיין בש"ר פ"ח במת"כ. ובביאורי לתנחו' סדר הנ"ל:

בכליבה. פי' כד"א ככלוב מלא עוף. והוא מלא נקבים ובקעים מכל צד והנתון בפנים נראה מבחוץ מכל הצדדים:

בחוצות ירושלים. להראותם אל שאר האומות אשר באו שמה:

האומה הזאת. ישראל:

כל אפיין שוים. כל הפנים שוות כלו' הרי גם ישראל עובדי אלילים כשאר כל העכו"ם ואע"ג דהיה מפורסם שישראל עבדו עכו"ם בעת ההיא. מכל מקום ידעו שהכרובים נעשו מתחילה בשעת בנין בה"מ בשעה שהוחזקו בכשרות לזה שחקו:

לכן חי אני נאום ה'. לעיל מיניה כתוב שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון. ומשמע לי' דהיינו בענין הכרובים כדדריש שמענו חרפה דהכא:

מקעקע ביצתן. פי' משרש שרשן של עמון ומואב מן העולם [א"א]:

זה י"ז בתמוז. כדתנן בפרק בתרא דתענית ה' דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז וה' בט"ב. ומשום דשל י"ז בתמוז לא הוו כל כך קשות קאמר עלייהו שמענו חרפה. ובשל ט"ב דקשו טפי דהוו חורבן וגלות שלמה קאמר כסתה כלימה פנינו. שגדלה חרפתנו מאד:

מקדשי בית ה'. ר"ל שמקדשי לשון רבים: