פתח אלהים מושיב יחידים ביתה. שעיקר קינת איכה על סילוק שכינה. ומייתי הך דמשגלו פירשה השכינה מהם [יפ"ע]:
הומוניא אחת. ושרתה שכינה ביניהם. כ"ה בילקוט פי' שנעשו קיבוץ א' עם השכינה. חה"ד אך סוררים וכו'. כשנעשו ישראל סוררים. שכנו אז צחיחה. פי' צמאה מהשכינה. וז"ש איכה ישבה בדד ר"ל שנשארה העיר בדד מהשכינה: