עץ יוסף על איכה רבה, פתיחתא כ

פתח שקדתי כו'. מייתי האי קרא דדריש ביה כך אמר הקב"ה שרפתי כו'. וישבתי לי לבדי איכה כלו' וזה טעם איכה ישבה. ואגב דריש ליה על השקידה להכניס את ישראל לארץ [יפ"ע]:

אמר הקב"ה שקדתי כו'. כלו' הייתי ממהר להכניס בני כמו כי שוקד אני על דברי. וכן מצינו שהיתה שכינה מחזרת עליהם למהר להכניסם לארץ כמ"ש בספרי. אחד עשר יום מחורב. אבל מפני שהיו תמיד בחלקי לבב. כדכתיב תמיד ויסעו ויחנו. לכן לא הכניסם מיד וגם מפני המחלוקת לא היה אפשר ליתן להם התורה. כדאי' בפסיקתא פסוק דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים. והיו חלוקים אלו עם אלו והיו אומרים בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה. מה כתיב ויסעו ויחנו. היו נוסעים במריבה וחונים במריבה. זולת כשבאו לסיני השוו כולם אגודה אחת ויחנו שם ישראל אכ"כ אלא ויחן שם ישראל נעשו הומניא [פי' קיבוץ] אחת אמר הקב"ה התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום. הוי וכל נתיבותיה שלום עכ"ל:

ומשוכה לשוכה. פי' מענף לענף:

הרי השעה וכו'. ולולא זה אע"פ ששם ההר חמד אלהים לשבתו לתת שם התורה לישראל. לא היה נותנה מיד אלא היה מעכב שם עד יהיו בשלום:

שקדתי אני להשרות כו'. ולפי' זה הוא התמדת העמידה שם כמו לשקוד על דלתותי. נמר שוקד על עריהם:

ואהיה כצפור וכו'. פי' ונעשיתי כצפור מה הצפור וכו'. וזה היפך מה שחשבתי להשרות שכינתי בבית המקדש:

וישבת לי לבדי איכה. ר"ל וישבתי לי לבדי הה"ד איכה ישבה בדד העיר. משכינת ה' שהיתה שם: