עץ יוסף על איכה רבה, פתיחתא א

רבי אבא בר כהנא פתח. דרכם היה כשהם דורשים בענין אחד שמתחילים בפסוק אחד ודורשים בכלל הענין ושוב מסיימו בענין הכתוב שבו פתחו. שכן תמצא בכל הפתיחות כאן שדורשים והולכים ומסיימין כיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל מקונן עליכם איכה. כדי לסיים בענין איכה שעליו באו לדרוש [יפ"ת]:

צהלי קולך בדברי תורה. שעסק התורה היא צהלה ושמחה אמתית וזולתו הללות וסכלות [מת"כ]:

מסויימים בים. פי' ניכרים בים. כך האבות היו ניכרים ומפורסמים בעולם לשבח:

הקשיבי למצותי. כמד"א לו הקשבת למצותי:

הקשיבי לדברי תורה. כמד"א להקשיב לחכמה אזנך וגו':

הקשיבו לדברי נבואה. כמד"א [ירמיה ו'] והקימותי עליכם צופים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב:

הקשיבו לצדקות ומע"ט. כמד"א משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו וגו' וימאנו להקשיב [זכריה ז']. לישה הא אריה. שהאריה נקרא ג"כ ליש [גמרא חלק. ובאדר"נ פ' ל"ט]:

עניה מן הצדקות כו'. הקשיבי את העניה מן הצדקות וכו' ואם לאו שלא תשמע ותקשיב הא ירמיה ענתותא יבא ויתנבא עליך דברי תוכחה:

עניה מן הצדקות. האות אמת גריס עניה מד"ת דנקט כל הנ"ל זולת צדקת דבכלל מצות ומע"ט אית'. וי"ל הנוסחא שלפנינו דמשום שלא פסקו מישראל בעלי אמנה בתורה כדאי' בפ' כל כתבי להכי ל"ק עניה מד"ת:

ואם לאו ענתות כו'. יבא ירמיה שיוכיח אתכם בנבואות רבות ולפחות שימו לבבכם לדבריו [יפ"ע]:

כיון שבא הפורענות התחיל ירמיהו קונן עליהם איכה. כצ"ל [א"א] והכוונה כמו שמסיים בשארי פתיחות כיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן וכו'. שר"ל שכיון שחטאו והחטא הוא המחייב הגלות נחשב כאילו גלו. לכן התחיל ירמיה מקונן עליהם כיון שעתידה להיות בדד. וכן הכוונה כאן: