עץ יוסף על דברים רבה ו:יג

התחיל צווח ומתפלל כו'. שנא' ויצעק משה צעקה מכאב הלב. גם מלשון נא ב"פ משמע שהתפלל בכל לבו ונפשו:

ואם לאו מרפא אני אותה. וכאילו מרומז זאת בכתוב אל נא רפא נא אתה לה. ואם לא הנני רופא אותה אני בעצמי. ולכן הכפיל מלת נא:

ואם לאו מרפא אני אותה א"ר אבא בר כהנא. כצ"ל לפי דעתי והני תיבות (ד"א מהו אל נא) מיותרים ודוק:

שעלת מלכיא לראותו כתב המת"כ מלכיא פי' הערוך סם. ופי' שבא לפניו חולה והיה צריך לראות ולבדוק איזה סם לרפאותו עכ"ל. והמעריך כתב שהוא ט"ס וצ"ל שעלת מלונא באחותו. ופי' נגע רע. ולשון לעז הוא. והמוסיף כתב מלכיא בלשון יוני אשה חולה. לראותו פי' לקבל פניו שירפא אותה:

ואם לאו הרי אני מרפא אותה. להיות שהיודע טבעי הנגעים ומהותם ואיך נמשכו מלמעלה מיסודם. אז יוכל לדעת ג"כ אופן תקונם במה הם מתתקנים:

הקולר בלשון רומי סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים (מוסף):

נתנה כו' ר"ל שנטלו הקולר מצוארו:

מה לך צווח מה אירע לך שאתה צווח: