עץ יוסף על דברים רבה ד:ד

מהו את כל המצוה. ר"ל שקשה להו שאמר מצוה לשון יחידה. ואמר כל משמע כלל הכל [מת"כ]:

ק"ש שהוא קבלת מלכות שמים אשר ממנה נמשכת כל המצות. ע"כ יכנה אותה בשם כל כי היא מכילה בקרבה כל המצות:

זו השבת כו' דכתיב בה שמירה והיא שקולה נגד כל המצות כי מצות שבת מורה על חידוש העולם ושיש בורא שברא את העולם. וזהו קבלת עול מלכות שמים:

התורה דכתיב כי נר מצוה כו'. עי' בש"ר פ' ל"ו סי' ג':

הוי כי אם שמור תשמרון. קרי בה תשמרון השי"ן בקמ"ץ פי' תהיו נשמרים [מת"כ]:

אחד היה לו כרם בגליל ואחד כו'. סיום המשל בתנחומא ס"פ קדושים. וכוונת המשל הוא ג"כ כדלעיל רק שפירש יותר כי הנה בשני המקומות אף שהמה נפרדים עכ"ז הענין אחד בשניהם. כן הנפש הוא למטה והתורה במקורה למעלה. עכ"ז הנפש מקושרת בתורה:

וארבעים ושמונה כו' סיום מדרש זה הוא בשוח"ט מזמור י"ז:

מן המזיקין דריש אם שמר אם תשמרו המצוה אז תשמרון גם אתם מן כל המאורעות המתרגשים בעולם מיסודי הטבע וכדומה:

בית רובע מקום שמחזיק לזרוע בו רובע הקב:

פרמא תרגום מסוה פרמא:

אימתי פודה את נפשי מאותן שלוחמים בי כמו בקרב. כשהוא עמדי בעזרתי ברבים. ומי הם כו':

איקוניא מהלכת פי' צלם ודמות וזש"ה אך בצלם יתהלך איש. ועי' בערוך ערך אק"י בשם הילמדנו:

ראה כך אמרה תורה:

הרי כמו הוי: