עץ יוסף על דברים רבה ד

אלא אחד קורא. שלא יתחיל ולא יסיים בפורענות. כי לא תעמוד בדבר רע:

קוצין קוצין פי' קציצות וחתיכות:

אין קרוי וקרוי כו'. שתיקנו לברך כל אחד ואחד מהקורין לפניה ולאחריה:

אלא אחד קורא את כולן. ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר [תוס']:

אלא להודיען איזו דרך טובה כו'. שאין הקב"ה מכה להמית ולהזיק אלא לתקן. והקללות הוא להזהיר ולהשמר מן הרע והעונש. ואם יזהרו יקבלו טוב:

שמעו לד"ת ואל תדברו גבוהות כו'. שגובה הלב ורוחב הנפש בתענוגי העולם הוא מניעת התורה. ופי' אל תדברו גבוהות אל תנהיגו גבוהות בעצמכם כי ה' דבר והיכן דבר תועבת ה' כל גבה לב:

ד"א שמעו לד"ת ואל תגביה את אזניך כו'. שלפעמים יתעה לאדם רוח דמיונו לדמות שהעיקר הוא התפלה ומבלה רוב היום בתפלה ואינו עוסק בתורה. שבאדם כזה גם תפלתי תועבה. וז"ש בפרקי אבות [פ"א] עשה תורתך קבע [פ"ב] אל תעשה תפלתך קבע:

אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם. ויהיה הגבהה מלשון סילוק וכאילו הטובה קרובה ומזומנת לבא בעולם ורק ע"י העון מסתלק יתב' כמ"ש כי עונותיכם היו מבדילים וגו':

הסייף והספר כו' א"ר לוי לה"ד לעבד שאמר לו רבו הרי מונייק כו'. הנה רבי לוי עשה המשל במונייק של זהב שהוא מורה על רוב הטובה. ובכבלים שהוא העונש. ולדבריו יפה מפורש הכתוב אם תאבו ושמעתם וגו'. אמנם ר"א אמר שלא הוצרך הקב"ה ליעדם בשכר כי אם ביראת העונש. ולדבריו יתפרש רישא דקרא אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף ותשארו חיים ותאכלו מטוב הארץ:

מונייק ענק ותכשיט לגרגרת:

משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני. שגלה להם שהבחירה בידם שהרי צוה אותם עשה ולא תעשה [מת"כ]:

באותה שעה מפי עליון כו'. מפרש ליה מפי עליון לא תצא עכשיו הרעות והטוב אלא מאליה באה כפי מעשיהם. ע"כ מה יתאונן אדם חי כי אם גבר על חטאיו:

ובחרת בחיים שהורה להם איזה דרך יבחרו בה:

מהו את כל המצוה. ר"ל שקשה להו שאמר מצוה לשון יחידה. ואמר כל משמע כלל הכל [מת"כ]:

ק"ש שהוא קבלת מלכות שמים אשר ממנה נמשכת כל המצות. ע"כ יכנה אותה בשם כל כי היא מכילה בקרבה כל המצות:

זו השבת כו' דכתיב בה שמירה והיא שקולה נגד כל המצות כי מצות שבת מורה על חידוש העולם ושיש בורא שברא את העולם. וזהו קבלת עול מלכות שמים:

התורה דכתיב כי נר מצוה כו'. עי' בש"ר פ' ל"ו סי' ג':

הוי כי אם שמור תשמרון. קרי בה תשמרון השי"ן בקמ"ץ פי' תהיו נשמרים [מת"כ]:

אחד היה לו כרם בגליל ואחד כו'. סיום המשל בתנחומא ס"פ קדושים. וכוונת המשל הוא ג"כ כדלעיל רק שפירש יותר כי הנה בשני המקומות אף שהמה נפרדים עכ"ז הענין אחד בשניהם. כן הנפש הוא למטה והתורה במקורה למעלה. עכ"ז הנפש מקושרת בתורה:

וארבעים ושמונה כו' סיום מדרש זה הוא בשוח"ט מזמור י"ז:

מן המזיקין דריש אם שמר אם תשמרו המצוה אז תשמרון גם אתם מן כל המאורעות המתרגשים בעולם מיסודי הטבע וכדומה:

בית רובע מקום שמחזיק לזרוע בו רובע הקב:

פרמא תרגום מסוה פרמא:

אימתי פודה את נפשי מאותן שלוחמים בי כמו בקרב. כשהוא עמדי בעזרתי ברבים. ומי הם כו':

איקוניא מהלכת פי' צלם ודמות וזש"ה אך בצלם יתהלך איש. ועי' בערוך ערך אק"י בשם הילמדנו:

ראה כך אמרה תורה:

הרי כמו הוי:

את מוצא יש שומע כו'. באו להורות בזה כי השמיעה להתפתות אחרי זולתו אינה טובה לעולם. כי אם לשמוע דבר ה':

א"ל אשתו של עבד:

מטעם היה טועם ומוצץ את שפתיו:

לא בקשה כו' שלא באתה בדברי טעם אלא שצעקה כנגדו וחרחרה ריב עמו עד שע"כ אכל. ונראה דצ"ל לא באת אלא לבכות כו':

למי שנולד כו' הוא משל על מה ששמע אברהם לשלוח את האמה ואת בנה:

איסטרולוגוס חוזה בכוכבים:

ארכי ליסטים אדון ושר של ליסטים:

בא ומפרש כו' מפחד רעה. ר"ל אפי' במקום שיש לפחד מרעה. אעפ"כ כששמע לה ע"פ ה' ישב בטח ושאנן:

השוחט חי' ועוף בי"ט בית שמאי אומרים כו'. עי' בביצה דף ז' ע"ב כל השקלא וטריא שם:

בית שמאי אומרים יחפור בדקר. נעוץ שיש לו מבעוד יום. כלו' שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ועי' בגמ' שם:

דקר יתד שנועצין בארץ:

התרתי לך בחיה עי' בהמקומות שציינתי ביד יוסף:

אסר הקב"ה לישראל לשחוט כו'. עי' במס' חולין פלוגתא דר"ע ורבי ישמעאל בענין איסור בשר תאוה וביאור הפסוקים בענין זה. והמדרש דכאן אליבי' דרבי ישמעאל. וכך צ"ל תדע לך כו' עד שיביאנו פתח אהל מועד מנין שנא' ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' כו' שפסוק זה מדבר בבשר תאוה לפי דעת רש"י והרמב"ן והרשב"א והיפ"ת. אבל פסוק ואל פתח א"מ לא יביאנו לעשות אותו מיירי בקדשים ובהעלאת חוץ:

כאן חזר והתירו שהמצות יש שהם תלוים במקום ובזמן:

וכאן חזר וכאן כאשר באו לארץ ישראל חזר והתיר בריחוק מקום:

זש"ה אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראיתה כו'. ומלת וגו' שבינתים מיותרת:

מדבר ביוסף כו' בא להורות על מלת במרחב שפירושו רוב טובה. אף שמבלעדי זאת היה טוב לו. עוד הרחיב לו יותר:

ולא נתת לי את המלכות הייתי בשמחה. גילה ושמחה יש לי שנתת לי את המלכות. הוי אגילה. כצ"ל וכ"ה להלן [רד"ל]:

ברזל באה נפשו. ידעת בצרות נפשי זה יוסף שכתוב בו [בראשית מ"ט] וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים. ולא הסגרתני. כצ"ל לפי דעתי:

שיצאו לעסק כו'. פי' שיצאו לגבות צדקה להספקת החכמים:

לחולתא של אנטוכיא פי' לסביבות של עיר אנטוכיא:

עמלי תורה המיגעין בתורה:

עד שרבותינו כשהיו רבותינו כו':

חייך לשון שבועה דרך ברכה:

העמידנו עם אבא יודן הוליך אותנו אל אבא יודן שרצוננו לראות אותו ולשאול בשלומו הטוב:

ומי יכול כו' לעמוד עמו. עם המלך טוב ונוח יותר בנקל לעמוד. מה שאי אפשר עמו:

ראש פרק בפנקס כתבו אותו תחלה לפני גדולים ממנו. כי המעט שנתן הוא יותר גדול מהרבה שנתנו אחרים שנתן מהמעט שנשאר לפניו. ודרשו שע"י הנתינה הרחיב לו ה' ונתעשר יותר עד שאמרו שלמלך נוח יותר להתראות מלפניו:

ליטרא של זהב כו' וקרא עליו כו'. לומא שכשם שנתקיים בו סוף הפסוק בישיבתו אצל הגדולים. כן יתקיים ראשו בהמשך הזמן [יפ"מ]:

ולא שהיה רמאי ח"ו. כלשון רמאי ונבל:

רמאי במצות כלו' ערום במצות צדקה:

שהיה הקהל פוסק כו'. רמאותיה היה שהיה מבקש להרבות מתנתו. ומתחלה עשה עצמו כאילו אינו רוצה לפסוק עמהם. והיו הקהל מרבים לפסוק בחשבם שאין זה נותן עמהם ונמצא מרבה גם הוא. ועי' מ"ש בויק"ר פ"ה סי' ד':

ממקומו היכן שכתוב בתורה מצות הצדקה:

ואח"כ כי ירחיב וכי מה ענין זה לזה. אלא אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. כן אי' בויק"ר פ' הנ"ל:

ה' מתיר אסורים אלו ישראל. שהקב"ה התיר להם האיסורים וכדמפרש. ודרש אסורים מלשון איסור. ותשלום מדרש זה תמצא בהמקומות שציינתי ביד יוסף:

להלן כו' בפ' אחרי. וכאן התירו לו בריחוק מקום:

חשבונך אם אתה עושה חשבון טוב לפרוע במהרה באמונה:

ובדוק אותי בחנני ונסני פעם אחד:

כל רובה הרים וגבעות. אפשר שצ"ל הרים ובקעות:

כשישרה אותה פי' לכשיעשה אותה ישרה מהרים ובקעות. ור"ל שיתפשטו ההרים והבקעות אז יתרחב א"י:

כשירחיבנה ויהיה א"כ פירוש הרחבה כפשוטה הרחבת הנפש מרוב השלוה. ומביא באגב פסוקים המדברים מטובת ישראל וירושלים לעתיד לבא בהרחבה גדולה מאד: