עץ יוסף על דברים רבה ג:ג

מצאת אחר טוב ממני בתמיה:

ולא קיפלתי שצריך לקפלו ולנערו שלא יאכלם עש ורקב כדאי' בפ' אלו מציאות:

כי ברך אברכך וגו'. ור"ל וסיפיה דקרא והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. ולא ברכתי אתכם כן על ידי משה שנא' ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. וכמו שאמר המדרש לעיל ס' דברים סי' ט' מהו לרוב ר"ל דהול"ל רוב. ומשני כדי לקיים אותו רוב שנא' בפרשת העקידה הרבה ארבה וגו' ככוכבי השמים וכחול:

ומשמרו את השבועה כו'. פסוק זה כתיב [דברים ז'] קודם פסוק וידעת כי ה' אלהיך וגו'. וכך כתיב ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים וגו' וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן וגו':

איסטרטים נציבים שרים. תרגום נציב פלשתים אסטרטיגי פלשתאי. וישם דוד נציבים אסטרטיגין:

בלביטין חכמי עצה. ולשון יוני הוא [ערוך]:

פקוד פקדתי אתכם דרש פקוד פקדתי לשון פקדון. שאמר הקב"ה שקבלתי אתכם מן האבות בפקדון:

מעשה בר' פנחס כו'. הביא מעשה זה. לתאר לנו גדר הנאמן ושמו. אשר מלבד שנתן להם מה שלקח מאתם עוד זאת מה שנתגדל ונתחדש אח"כ אף מה שלא ידעו מזה מאומה:

הרי מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה. א"כ לפ"ז בודאי הקב"ה זורע כל צדקות שישראל נותנין וישלם להם הקרן עם הפרי. וזהו שסידרו המסדרי תפלות בשבחי השי"ת זורע צדקות:

ושוב מעשה כו' והיו העכברים כו'. הביא מעשה בענין המצות של ה' שהבטיחם שבשביל הפרשת המעשר יתקיימו פירותיו:

באו ובקשו ממנו עצה טובה ותקנה:

שנערוב שאהיה ערב בעדכם. ומעשה זו איתא בירושלמי בפ"ק דדמאי ואיתא שם שגזר ר"פ ב"י וקיבץ כל העכברים. התחילו העכברים לצפצף בפיהם. אמר ר"פ לאנשים של המקום ההוא מבינים אתם מה שהעכברים אומרים. אמרו לו לא. אמר להם אומרים שאין אתם מתקנין את המעשרות. אמרו לו אתה ערב בעדנו שנחזור למוטב. וערב בעדם ולא הזיקו עוד:

מעשה באדם אחד שהיה חופר כו'. הביא מעשה זה לומר שלא די שמצות ה' מציל לאדם בענינים הקרובים לטבע אלא אף גם בהפיכת הטבע. כי ירד מלאך והצילה:

היתה הולכת בדרך בירושלמי אי' שהלכה להנשא:

ירד מלאך והעלה אותה. בירושלמי אי' ירד מלאך בדמות ר"פ בן יאיר והצילה. וכתב הקה"ע שהואיל ויצא הדבר הזה מפיו שלמד הסנגוריא הזאת ובזכותו ניצולת דהיה אפשר דלא היתה ניצולת בלאו הכי. שאין הדבר ברור כל כך להצילה שהוא לא טרח במים עצמן. וגם לא היה הבור שחפר הוא. אלא שהנהר שטפה. אבל בזכותו ניצולת עכ"ל:

הלך והחזירה ואף שאבידתו היה מותר. מ"מ עשה ר"ש כן כדי שיתקדש שם שמים על ידו:

ברוך אלהי שמעון כוונת הישמעאל היה בזה לומר. שהמדה ההיא היא נמצא בו. מפאת היותו חלק וחבל הבורא יתברך. ולפי גודל יקרת החלק. מהנקל להעריך יקרת הכללי הוא הבורא יתברך שמו שממנו נאצלו המדות האלו בנפשותינו. וזה שסיים מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה. אשר אתו עמו האמונה ביתר שאת מפאת היותו בעל הכחות כולם [אהל יעקב ס' וישלח]:

מנין שנא' ושמרתם את המצות. בפנים נרשם [שמות י"ב] ובודאי שפסוק זה נרשם כאן בטעות וצ"ל שנא' [דברים ז'] ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. ומקודם זה הפסוק כתיב שם וידעת כי י"י אלהיך הוא האלהים האל הנאמן וגו' ואח"כ כתיב ושמרת את המצוה וגו' ואח"כ כתיב והיה עקב תשמעון. וזהו שאמר המדרש מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה שנאמן לשלם לישראל שכר המצות שהן עושים מנין שנא' ושמרה את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם [וכמו שדרשו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרן. וזה שסיים המדרש] אבל מתן שכרן והיה עקב תשמעון בעקב [פי' בסוף] אני פורע לכם: