עץ יוסף על דברים רבה ג:יא

דברים אחרים יתחדשו. הנהגה אחרת. כי לא ישא לפשעכם כאשר נשא עד הנה. כדכתיב פן תקיא הארץ אתכם. ולכן הולך ומספר את כל חטאתם ואת נשיאת עונם עד כה:

לא נתפללתי בתמיה:

ובקשו להזיקו מפני שלא הניח שם הלוחות שיראה שאינו מאמין בדבר ה':

ומכלה ובש"ר חשב במקומו השמד:

קומה ה' באפך ופי' לפ"ז עמוד באפך לעכבו שלא יזיק לישראל. אבל לצוררי התקומם והנשא בעברה וזעם. ודריש שדוד למד לומר כן ממשה [יפ"ת]:

ולא שברן עד שראה בעיניו. עיין מ"ש בש"ר ריש פ' מ"ו:

מן הדבר הזה ממה שאמר הקב"ה צויתים:

שקד משה היה ממהר לשיב סניגוריא:

אני נצטויתי כלו' יש להליץ עליהם שהם לא הבינו הדבר. ולא היו יודעים שעליהם המצוה הזאת:

לא אמרת אלא לא יהיה לך. והא דקאמר חטא העם הזה חטאה גדולה. ע"פ האמת קאמר שהי' חטא גדול:

שלא נתחבט בה פי' שלא הניח שום צד של זכות שלא לימד על ישראל. שהיה אומר מה שהפה יוכל לדבר. אבל לפני האות אמת והמת"כ היה הגי' מה פום סכור ממלל. ופירשו מלשון ויסכרו מעיינות תהום:

משפסק סניגור משפסק סניגורותיו של מש"ר היה רוה"ק מלמד זכות עליהם:

אלו ישראל ר"ל תוכחה זו היא לישראל שרוח הקודש מוכיחם ואומר להם לא היה לך להיות עד חנם ר"ל עד שקר [שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל. וחנם ושוא לשון חד הוא] על הקב"ה שהוא רעך וכמ"ש למען אחי ורעי. ונראה דצ"ל אל תהי עד חנם אלו ישראל. ברעך זה הקב"ה שנקראו רעים להקב"ה. ור"ל ומדהם רעים להקב"ה ממילא הקב"ה ריע להם [ועי' בויק"ר פ"ו]:

דכתיב ויפתוהו בפיהם וכדאמרו בש"ר פ' מ"ב שהיו עומדים בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוון לעגל. אבל יותר נראה שט"ס הוא מלת וגם וצ"ל בפיהם וגו' שאמרתם כו':

כאשר עשה לי שכפרו בי:

כן אעשה לו שאכפור בהם ג"כ שאינם עמי ואכלם ח"ו:

אני איני עובר לכן אמר מלת אתה:

ואין אתה כו' לשון שאלה. ולא תאמר לי מי הוא:

אלא בשביל עצמכם לפי האמת גם בתחילה כשהיה חפץ שיתפללו בעדו היה ג"כ מכוון לטובת ישראל בכדי שיכנס לא"י וילמדם הדרך הטובה וגם בשביל עצמו לקיים מצות א"י:

היו הכל מתאוים כלו' ידעתי שתתאוו ותנהו אחר ארץ הקדושה. רק ע"י עונותיכם הגליתם משם. אבל לעתיד תנטעו עולמית בלי גלות עוד: