עץ יוסף על דברים רבה ב:ל

מהו מזרחה שמש. קשה להו לפי שבסדר מסעי בציווי כתיב את שלש ערים תתנו מעבר לירדן וגו' ולא כתיב מזרחה שמש. ולמה כאן בעשייה הוסיף מזרחה שמש. ומתרץ שא"ל הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצח שאף שעד שלא נבחרו אותן שבא"י גם אלו השלשה שבעבר הירדן אינן קולטות. מ"מ הבדל אתה אותן לרוצחים שלא ידאגו ויצטערו על העתיד. והזרח השמש להם שיראו וישמחו בהבדלתן על העתיד שיהיו ניצולו על ידן [רש"א]. ובודאי שיש ט"ס בהנוסחא שלפנינו. או שצ"ל הזרח שמש לרוצח ותתן לו מקלט כו'. או שצ"ל הזרח שמש כו' ולפי נוסחא זו משה מעצמו הבדילן. והסכים הקב"ה על ידו וא"ל הזרחת השמש לרוצח לשמחו על העתיד שיהיה ניצול ע"י ערי מקלט. ובגמ' אי' ב' הלשונות:

ד"א לנוס שמה רוצח. אפשר דהני תיבות דבר אחר מיותרים:

לחרש אומן חרש עצים ואבנים:

איקונין דיוקנין כמו צורה ודמות. המסולאים בפז תרגומו דמתילין איקוניהון לדהבא [ערוך] ובערכי הכנוים כתב איקונין הוא צורה שאינה בולטת. אנדרטא צורת איש בולטת עכ"ל. אבל לפי התרגום הנ"ל אינו כאן:

בטובתו כלו' בכוונתו:

יטרד למטלון פי' בלשון יוני ורומי מקום מחצב המתכות אשר לשם היו גולים האנשים הפושעים ועונשים אותם לחפור ולחפוש המטמונים [מוסף הערוך] אבל לפי הענין דכאן משמע שפירושו טילטול וגלות כמו שפי' המת"כ. והטעם שנטרד למטלון שעכ"פ חוטא הוא כי איך לא שמר דבר יקר כזה. והיה לו להשגיח היטיב לבלי יבוא דבר זה לידו. ואף שאינו מחוייב עונש בפועל אבל מ"מ מחוייב לבלי יתענג בחייו לכן ישב במקלט ויצער תמיד על שבא לידו דבר זה:

אני עוקר יצה"ר מהם. וכולם ישבו יחד באהבה וישמרו מאד שיא יצא מתחת ידם דבר הזיק לחבירו. וגם המיתה טבעית ע"י המלאך המות הוא השטן הוא היצה"ר יבוטל. וזהו שאמר ואין מיתה בעולם: