עץ יוסף על דברים רבה א:ב

בשביל להביאן אחרי. להוליכן אחר עבודתי. הכוונה לזה דאי' בזוהר שלח דף קס"ו ע"א. וזהו בשביל להביאן אחרי לזכות את ישראל שילכו אחר השם. והוא ילך לפניהם להנות מזיו שכינתו:

שהחליק לישראל בנבואותיו שאמר לישראל דברים מתוקנים מה טובו אוהליך יעקב. משה הכריז השמרו לכם פן יפתה לבבכם. ובלעם מכריז ומחניף עשו תאותכם ואינו מקפיד [רש"י משלי שם]:

וגבה לבכם ולכן נכשלו ביצה"ר וכמ"ש בזוהר יצה"ר בעי גסותא דרוחא וכמ"ש בסוטה דף ד' במי שיש בו גסות הרוח שנכשל בא"א. ולכן כשגבה לבם נכשלו בזנות בשטים [רד"ל]:

כביכול משה הוכיחני כו'. מפרש מוכיח אדם אחרי. מוכיח לישראל אחר שהוכיח אותי. כמו שהיה בשעת העגל. שמתחלה הוכיח להקב"ה שיתפייס לישראל שנקראו אדם ואמר לו למה ה' יחרה אפך בעמך. ואח"כ הוכיח לישראל שיעשו תשובה ויתקרבו להקב"ה ואמר להם אתם חטאתם וגו'. ואח"כ שב להקב"ה ואמר אנא חטא העם הזה וגו' ויעשו להם אלהי זהב. וכמו שדרשו חז"ל שאמר אתה גרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו:

מהו למה כלו' וכי לא היה לו ע"ז לכעוס שאמר לו למה ה' יחרה אפך בעמך:

בקש הקב"ה לכלות כו' א"ל משה רבש"ע העגל הזה טוב כו'. לא שבא משה להצילם מהחטא לגמרי בטענה זו. אלא בא להקל קצת בחטאם. ואמר שלא היה בזה חטא ע"ז ממש כנראה ממעשהו. אלא שחשבו ישראל היות איזה שפע מושפע עליהם מכח העליונים במעשה העגל. וחשבו כמו שהאדם צריך להשתדל באפשר בידו להקריב התועלת ולהרחיק הנזק. כן יאות להם לעשות זה אחר שנסתלק מהם משה. והיו כמכינים עצמם לקבל השפעת ה'. כמו שמחוייב כל אדם להכין עצמו כראוי לו. ונקרא בזה מסייע בכח ההשגחה. כי לא בקשו רק מנהיג אשר ילך לפניהם במקום משה. וערב רב הוא שחשבוהו לע"ז ממש. ואע"ג שמ"מ חטאו בזה אחר שהקב"ה הזהירם מכל פסל והשתחויתו סתם. בין דרך ע"ז בין דרך אחרת. מ"מ אינן ראויים לכליון חרוץ כע"ז ממש. וזהו שאמר המדרש בשעה שעשו ישראל את העגל בקש הקב"ה לכלותן לגמרי. לכן כנגד מה שבקש לכלותן באותה שעה טען משה למה ה' יחרה אפך בחרון אף כזה. למה. אחר שלא כיוונו אלא לקבל השגחתך על ידו ונמצא מסייע לך. ואמר על דרך משל ואתה מזריח החמה כו'. והשיב הקב"ה כי זה טעות ושטות בחושבם זה. וכמ"ש הרמב"ם בהלכות ע"ז שכל החושב שיש ממש במעשים אלו אלא שהתורה אסרתם הוא סכל וטועה כי אין ממש בדברים אלו. וא"כ ראוי להענישם שחטאו בדבר. כי אין כאן תועלת. והשיב משה רבינו דא"כ למה ה' יחרה אפך בעמך דהשתא יש להקל יותר בחטאם. שמאחר שמה שאסר ה' הוא מה שאין בו תועלת א"כ אילו היו בו איזה תועלת אולי לא היה אוסרו שלא ינעול דלת התועלת בפני האנשים. וא"כ אלה שעשו בחשבם לקבל תועלת אין בהם חטא זולת הטעות שחשבו שהיה בזה תועלת [יפ"ת בש"ר פ' מ"ג]:

טרפה לשון הכאה וטירוד:

הא מרי לשון יללה פתאומית [מת"כ]:

קדמתך הוא כו'. לשון תימא. וכי זו הוא לך פעם ראשונה או שניה. הרי זה כמה פעמים שהכעסת אותו:

וכן הוא אומר במדבר כו'. כפי פרש"י ז"ל בסדר הזה: