עץ יוסף על בראשית רבה צח:יג
Etz Yosef on Bereishit Rabbah 98:13 · עץ יוסף על בראשית רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →המיוחד של שבטים. הוא יהודה שהיה ראש השבטים ולפי שמיהודה הוד מלכות לשפוט את ישראל אמר שמדן יהיה שופט כמוהו שיהיו ישראל בימיו בשלוה כמו בימי דוד ע"י שהיה עושה נקמה בפלשתים א"נ שהיה שופט בצדק גמור בלי שום הנאה לעצמו כדוד דכתיב ביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה (יפ"ת):
אילולא שנדבק כלו' לפי שלא העמיד השופט אלא לפי שנדבק למיוחד שבשבטים לכן הקישו הכתוב אליו והכי אי' לקמן בבמדב"ר פ"י מלמד שהיה אביו מדן ואמו של מנוח מיהודה כו' וכן מנוח שהיה מדן ואשתו היתה מיהודה נמצא שמשון בא משבט דן ומשבט יהודה כו' ע"ש:
לא היה מעמיד דשבט דן ירוד שבשבטים ע"י פסל מיכה. וכן ואת האחד נת בדן:
א"צ סיוע מפורש לקמן פ' צ"ט כאחד כיחידו של עולם שאין צריך סיוע במלחמה שנא' פורה דרכתי לבדי. וכן שמשון העומד מדן לא הוצרך אחרים לסייעו. וכן לא הוצרך לחרב אלא לקח בידו לחי החמור בר תלתא יומין כדמסיק דכלא חשיבא:
בר תלתא יומין פי' שהחמור בעל הלחי היה קטן בן ג' ימים. ודריש טריה שלישי מלשון יוני (יפ"ת):
בטנה תרין שהיו ב' חמורים בבטן האם של חמור זה שהיה הלחי ממנו. וכן הוא בערוך בהדיא וז"ל כלומ' שני בנים בבטנה ולהכי קריה טריה דהיינו שלישי שהאם עם התאומים ג' וזה יורה שהיה חלש מאד. וז"ש היא דעתיה דרבי אבין דקמפרש חמור חמורתים שלחי החמור היה אחד מחמור חמורתים דהיינו ג' האם והתאומים (יפ"ת):
ומפטפט צחי העיקר כפי' המת"כ מי שמפטפט דהיינו המדבר הרבה פטפוטי דברים צמא למים מכח הדיבור. ונראה דדייק ל' הכתוב שם ויהי ככלותו לדבר וגו' ויצמא מאד דלענין מאי אמר יתור לשון זה אלא להורות שע"י הרבות בפטפוטי דברים זה היה כל עיקר הסיבה לצמאונו (נזה"ק):
אפי' היה צרצור כלי זכוכית רחב למטה וקצרה למעלה:
של מים מונח לפניו לא היה יכול לפשוט את ידו וליטלו. כצ"ל ולא מצא תקומה אלא תפלה וז"ש אלא ויקרא שמשון אלא ה' שהיא התפלה. ודייק זה דאל"כ לא הו"ל לעמוד שם אלא למהר למקום שימצא מים (יפ"ת):
ויאמר ה' אלהים אתה נתת ביד עבדך וגו' אמר לפניו רבון העולמים כו'. ממלת ויאמר ה' אלהים כו' עד וגו' עיקר הציון הנ"ל הוא נכלל במלת וגו' דמדסיים שם ונפלתי ביד הערלים:
אלא המילה הזאת דייק מדכתיב ביד הערלים ולא ביד הפלשתים:
לחי שמו כדכתיב (שופטים ט"ו ט') וינטשו בלחי. (שם) הוא בא עד לחי. ופי' הכתוב אשר בלחי האבן שהיתה שם העשויה כמכתשת. ורבנן אמרי המקום ההוא מכתש שמו. כי על האבן היה לו לומר סלע המכתש היינו שעשויה כמין מכתש. אלא המקום מכתש שמו. ולפ"ז המקום הכללי נקרא לחי ע"ש לחי דשמשון והמקום שממנו יצא מים הוא נקרא מכתש. ואפשר שדרשו רבנן כן כי מצינו מקום שנקרא מכתש (צפניה א' י"א) הילילו יושבי המכתש. ואולי הוא בארץ פלשתים שצפניה נבא שם על פלשתים כמ"ש (פ' ט') ופקדתי על כל הדולג על המפתן. והם פלשתים כמ"ש (ש"א ה') על כן לא ידרכו כהני דגון על מפתל דגון:
מעיין מבין שיניו פי' מכתש אשר בלחי גומא שהשן יושבת בה שעשויה כמין מכתש. שסובר כמ"ד לעיל שנחלש כ"כ עד שאף אם היה צרצור של מים לפניו לא היה לו כח לפשוט ידו וליטלו. ולפיכך הוצרך הקב"ה להמציא לו מעיין מבין שיניו:
באיזה זכות דלא משמע שהיה בזכותו לפי שהלך אחר עיניו ואינו כדאי שיעשה לו נס כזה: