עץ יוסף על בראשית רבה צה:ד

מפ"מ אמר הכתוב ומקצה. דסגי ליה דלימא ומאחיו לקח. וקאמר דאתא למימר שלא היו גבורים. דמקצה משמע לגריעותא כדדרשו גבי ויעש כהנים מקצות העם מהקוצים שבעם (יפ"ת):

ועושה אותן אנשי מלחמה ולא חפץ בזה משום ואל תתודע לרשות. ושלא יסתכנו במלחמה:

לפיכך כל מי שנכפל ל"ג לפיכך אלא ה"ג ומנין שלא היו גבורים את מוצא מברכת מרע"ה כל מי שנכפל שמו כו'. וכ"ה בילקוט (יפ"ת):

היה גבור בפרק החובל קאמר איפכא ע"ש:

לפיכך לא העמיד אותו לפני פרעה. כל זה מיותר ול"ג לה הכא (יפ"ת):

לפיכך העמידם כדי שיראה שהן חלושים ולא יחשוב שיש ביניהם גבור. והא דכתיב ואם ידעת ויש בם אנשי חיל היינו בקיאין באומנותם כדפרש"י:

ולא זכר שמותן פרש"י בכפל לפי שלא כו' (מת"כ). לכך צ"ל ולא זכר שמותן לפי שלא היו גבורים. ותיבת כאן מיותר:

פי' כבר הלכו נגדנו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמדנו אנו ערומים מהם כו'. אין זה מעיקר המדרש אלא איזה מהאחרונים פי' המדרש כן. ושני פירושים הם האחד שהלכו מנגדם הסוסים ונשארו ערומים מגכסיהון. והשני שמתו הסוסים והשליכום בחוץ מנגדם והכלבים קלפו עורם. והמדפיס הכניס ב' פירושים אלו בתוך דברי המדרש. וב' הפירושים האלה אין לשון המדרש סובלם. ונראה לפרש כי מלות קלף בצליא הוא היה משל בפיהם על גילוי איזה דבר נסתר. כמו שקליפת גלוי הבצלים כל מה שנקלף העליון נגלה התחתון הנסתר תחתיו. וכן עד תומו שנשאר ערום ונגלה מכל מסתריו. ומשל זה כבר נאמר לעיל פרשה פ"ב על כתוב ואהליבמה ילדה את יעוש (לו ה) הה"ד (עובדיה א׳:ו׳) איך נחפשו עשו (וע"ש במת"כ) רבי סימון אמר קליפת בציליא כל כך למה גליתי מסתוריו בשביל לגלות את הממזרים שביניהם עכ"ל. הרי על גילוי הסתר זה אמר קודם משל קצר קליפת בצליא וכאמור. וכן כאן אמר הסוס לקבלי ולנגדי ואני רואה אותו ועל ידי זה קלף בצליא נגלו המסתורים ור"ל אף אם הטמנתם הכסף. המקנה לא תוכלו להעלים כי הוא מפורסם ונגלה לעין כל. ודייק זה ממלת אם אפס כסף שצרתה שחשדה שעדיין יש להם כסף ומעלימים ממנו ליקח תבואה בחנם. ואמר להם אף כי תאמרו כי אפס כסף הבו מקניכם כי בזה לא תוכלו להסתיר ולומר איננו כי הוא עומד נגד העין תמיד ואיננו דבר הנטמן. והזכיר הכוס לבד כי הוא עיקר המקנה אצלם (יפ"ת):