עץ יוסף על בראשית רבה צד:ד

להיכן הלך כלו' מ"ט לכתו בארה שבע. שהרי באר שבע הוא בקצה גבול הצפוני של א"י. ומצרים הוא בקצה גבול דרומי. וממילא לא ה"ל לעבור על דרך באר שבע ללכת מצרימה ע"כ אמר שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם לצורך בריח התיכון וכדבסמוך:

ל"ב אמה היה בו. ע"פ הסברא דברייתא דמלאכת המשכן דס"ל שפי' מבריח מן הקצה אל הקצה מן המזרח עד המערב והיה בריח תיכון אחד לכל צד. אבל קשה מאי ל"ב אמה דקאמר הכא הא ליתיה אלא למ"ד אמה. כי הרוח הדרומי והצפוני לא היו אלא ל' אמה שהרי כ' קרש היה בכל רוח מהן ורוחב הקרש אמה וחצי. ועיין ביפ"ת ובתנחומא סדר תרומה:

אשר ימצא אכ"כ אלא אשר נמצא אתו. גירס' זו אין לה שחר. כי מה טעם לומר אשר ימצא אתו שהוא עתיד. הביאו שהוא עבר. אבל יותר מחוור גיר' החזית פ' עד שהמלך במסיבו (א' י"ב) אשר מצא עלי שטים אכ"כ אלא אשר נמצא אתו מתחלה. דמצא משמע לשעה. אבל נמצא משמע לשעבר שנמצא בידו מקודם. ואהא קשה ליה דבשלמא בתכלת וארגמן ושאר המינים שפיר כתוב בהו אשר נמצא אתו שנמצא מינים הללו ביד האנשים למשמרת לצרכם. אבל עצי שיטים גדולים ועבים כאלו מי מוליך עמו בדרך. לכך מפרש אשר נמצא אתו מימות יעקב והשבטים כי הם הנחילום לבניהם לצורך המשכן. והיה רז זה מסור בידם. ולכך הוליכום עמם (נזה"ק):

ממגדל צבעיא קצצום לעצי שיטים שהוצרכו לקרשים. אבל לשון בריח התיכון היה ממטע אברהם. והכי גמירי לה (יפ"ת):

ולא נמצא בהם פי' כל הארזים הצומחים במגדל הנזכר אין בהם קשר ופקע. ולזה נטלו מהם למשכן (יפ"ת):

לא קשר ולא פקע. כדרך שאר העצים מפני שגדלים מעט מעט על כן נמצא בהם קשרים מהעמדת הגידול ואח"ז יתחדש עוד הגידול. אבל הארזים הללו נתגדלו בבת אחת. ולכן היו מסוגלים לבנין המשכן:

אעין דשטים עצי שטים:

הוה במגדלא פי' במקום מגדל צבעייא:

איסור מלאכה:

משום קדושת הארון שעצי השטים שמהם נעשה הארון היה משם כדלעיל:

אתון כו' בניהם העומדים מאחריהם באו ושאלו אם מותרים הם לעשות בהם מלאכה או לא:

אל תשנו ממנהג אבותיכם. דאע"ג דמן הדין מותרים אתם. מ"מ אל תשנו מהמנהג ועיין בפ' מקום שנהגו: