עץ יוסף על בראשית רבה צב:א
Etz Yosef on Bereishit Rabbah 92:1 · עץ יוסף על בראשית רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →פתח אשרי הגבר. משום דבעי לפרש שאמר יעקב מי שאמר ליסורים די כו' מייתי האי קרא דמפרש ביה רב הושעיא שהמתיסר אומר יה ואיידי דמייתי ליה האי קרא מפרש ליה (יפ"ת):
ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו. כלו' באמת הוא האושר האמתי והתכלית העליון לאדם. כי היסורין מצרפים לב האדם ומזככו לטוב רק אולי ידמה האדם שלא כן הוא. כי נוח היה לו אם ישב בשלוה ואז היה עוסק בעבודת השם. ילמוד מתורתו יתב' מה שקרה להאבות שהיו צדיקים גדולים ובודאי בשלוותם היו עוסקים בעבודת ה' ועכ"ז בא עליהם יסורים ולא הקפידו כי ידעו כי לטובתם הוא:
כיון שיצא בדבר ה' מארצו ומולדתו:
רעבון כמ"ש ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה:
אשריו לאדם שיסורין באין עליו מכח התוה שנאמר ומתורתך תלמדנו. כצ"ל (נזה"ק) והיינו כמה דאמרינן למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם וז"ש אשרי לאדם כו' כלו' שהותש כחו וחייו ע"י התורה עד כי בא לידי חולה ויסורין. ובא"א הביא הנוסחא אשריו לאדם שתורתו יסוריו:
של אהבה הן שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח. כצ"ל (מת"כ) וכן הוא בפ"ק דברכות. והיינו דמייתי עלה עובדא דהאי סמיא דמהא משמע דלעולם יסורין של אהבה הם. והטעם בזה הוא מאחר שעיקר היסורין של אדם כדי למרק ולזכך אותו. א"כ אף שיש בהם קצת ביטול ת"ת סוף סוף היסורין ממעטין וממרקין את האדם:
חזא כו'. ראה עור אחד שישב ועסק בתורה. אמר רבי חמא לאותו עור שלום עליך בן חורין. א"ל מהיכן שמעת שאני בן עבד שאבי היה עבד ונשתחרר. שהיה סבור שלכך קוראו כן בן חורין שאביו נשתחרר ועכשיו אינו עבד. ואמר ליה רבי חמא לא בשביל כך קראתיך כן אלא שאת בן חורין לעוה"ב. על שהוא בעל יסורין של אהבה ומתורתך תלמדנו (שכתוב בה שעבד יוצא לחירות בשן ועין ומינה ילפינן ליסורין) ק"ו משן ועין וכדאי' בפ"ק דברכות:
אשר תיסרנו ה' אכ"כ. כלו' דה"ל למימר שם ה' ולמה דקדק לומר כאן שם יה. ועל זה אמר כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה די די. כלו' אם הוא נדון לפני הדיין בעצמו יכול לצעוק ולומר יה יה די די (פי' בלשון סורסי יה פתרונו די. ובעל מוסף הערוך כתב שבלשון יוני הוא צעקה וצווחה. והמת"כ כתב יה יה לשון צעקת חלל כמו הא הא בלשון הקודש) כלו' שיעשה לו חסד לוותר לו מקצת להיות לו די ביסורין הללו. ולכך נקט נמי ל' יה לרמוז לנינין לשון די שבהיותו הקב"ה מטפל בכבודו ובעצמו בדינו לפעמים נעתר לו במקצת לומר די בזה וא יותר ומבטל הגז"ד:
מי שעתיד לומר ליסורים די. פי' לע"ל ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו' ולפי שאין דבר לעתיד אא"כ יש כבר מעין דוגמתו קצת בעוה"ז כדאי' בפ"ב דשבת. לכן אמר מי שעתיד לומר ליסורים די יאמר ליסורי די (נזה"ק). אמנם בתנחומא אי' מי שאמר לשמים וארץ די כו' ע"ש: