עץ יוסף על בראשית רבה צא:ה

ד"א ויוסף הוא כו'. דריש מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה ר"ל זה פרעה הראשון שהיה בימי אברהם ויצחק שגנז את התבואה בשני רעבון שלא הניח למכור מאומה לשאר ארצות שבעבור זה הוכרחו אברהם ויצחק לירד מצרימה מפני הרעב ולכן יקבוהו לאום. וברכות לראש משביר זה יוסף שהיה מוכר בר ותבואה ממצרים גם לשאר ארצות. שעז"א הכתוב הוא המשביר בר לכל עם הארץ אף לארצות אחרים (נזה"ק ומת"כ):

עליו אמר דוד דאע"ג שהמזמור לאסף. דוד יסד המזמור ונתנו לו שהיה ראש למשוררים בביהמ"ק בזמנו (יפ"ת):

כיוסף שזן העולם כלו' כאשר נכמרו רחמי יוסף על הבריות לזון אף בארצות הרחוקים. אף כך גם אתה תזון לכל עמך אף לרשעים הרחוקים ממך מצד החסד והרחמים (נזה"ק):

אלהי אינו זן את הערלים. אין ספק שזו תואנה דבעכו"ם מ"ש נמולים ומ"ש אינם נמולים. אלא על שהיה יוסף לשמצה בעיניהם להיותו נימול הוא ובניו. לכן כפאן שיהיו גם הם נמולים. ואפשר שעוד יעלה מזה תועלת שהרבה יתגיירו. וכן היה שהרבה קיבלו עליהם גירות. והם אמרו החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז ובעוה"ב כדלעיל סוף פ' צ' (יפ"ת):

עבדוהו וקנו לעצמיכם תבואה. כלו' אע"פ שצויתי לתת לו התבואה לגניזה. מ"מ לא אמרתי שהכל יקח אלא שתקבצו גם אתם לעצמיכם תבואה. ובילקוט הגי' בע"א:

לא נשתייר לכם קמח מאתמול. משום דאי' לעיל פ"צ עד שהם יושבים וכו'. אפי' פת קיבר לא מצאו. והיינו לפי שהרקיב הכל וממילא באו מיד בו ביום לצעוק אל פרעה. ועל כן תמה פרעה איך באתם לצעוק מיד בתחילת הרעבון וכי לא נשתייר לכם קמח מאתמול. וע"ז אמרו ואף פת שהיה בסל הרקיב. ובראותו שזה היה חוץ לטבע אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו אף למול:

והרעב היה על כל פני הארץ. נקט לה הכא לראיה שהרקיבו האוצרות:

מלמד שלא התחיל הרעב אלא בעשירים. פי' שפני הארץ הם העשירים כי בזמן שאדם עשיר יש לו פנים. וקשה איך יתכן שהתחיל הרעב בעשירים אשר היה להם אוצרות מלאים בר. אלא ודאי שהרקיב הכל. והעשירים אשר אוצרותיהם מלאים בר ועכשיו הוצרכו לקנות בר מיוסף הרגישו ביותר:

לכך נאמר מונע בר יקבוהו לאום. כל הני תיבות מיותרים (א"א):

בזמן שאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו כו'. כמ"ש חז"ל מאן דאכיל דלא דיליה בהיל לאסתכולי באפי'. ולכן העשיר שאוכל משלו יש לו פנים שמחים לראות פני חבירו. לא כן העני שאין לו פנים דבהיל לאסתכולי בפנים של חבירו:

לכך נאמר מונע בר. כלו' דהכי אתי שפיר סיפא דקרא וברכה לראש משביר זה יוסף שע"י התבואה כפאם למול וע"י זה נתגיירו הרבה וברכוהו לבסוף על שהביאם לדרכי חיים שע"ז אמרו החייתנו כדלעיל (יפ"ת):