עץ יוסף על בראשית רבה צא:י

א"ל מה כלו' מה זה:

הוא אומר כלו' אדוני הארץ אומר לנו דברים של טעם. שיבא אחינו הקטן עמנו למצרים להיות אות וראיה שכנים אנחנו. כי מה היזק בבואו עמנו. ודייק זה מדכתיב כי האיש אמר אלינו היינו אמירה רכה ושל טעם המתישבים על הלב (יפ"ת):

מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן אמר הקב"ה. כצ"ל (יפ"ת) ור"ל מעולם לא אמר יעקב דבר של בטלה היינו שיתלה הנהגתו במקרה ח"ו. אלא כאן והיינו במה שאמר למה הרעותם לי שלא ה"ל לתלות הרעה בהם אלא בהשגחה פרטית מאת ה'. ויעקב תלה במקרה שחשב שממכירת יוסף ואילך סילק הקב"ה השגחתו מעליו. ועז"א אמר הקב"ה אני עוסק להמליך בנו במצרים ועבור זה היה מכירת יוסף ומעולם לא סלקתי השגחתי ממנו והוא אומר למה הרעותם לי. כאילו סלקתי השגחתי ממנו. וזהו שאמר הוא דהוא אמר נסתרה דרכי מה' ר"ל שבפסוק זה מבואר שהקב"ה התרעם על יעקב על שאמר נסתרה דרכי מה'. והיינו מ"ש למה הרעותם:

אפילו עצי עריסותינו גלה לנו. ממולדתנו דרש לה. וי"מ שהגיד להם מאיזה עץ היה עריסותיהם ששכבו בהם בהיותם קטנים. ויקראו העריסות שבהן התינוקות מתגדלין מולדתנו. והא דקאמר שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו ה"פ ששאל להם אם עוד אותן העריסות קיימות:

מוטב תהא נפש כו'. דרש זה מיתורא דגם אנחנו גם אתה גם טפינו דטעם קיהיב שהמסופק אחד והודאין רבים (הרא"מ):

כל הימים זה העוה"ב. דכי הוה אמר סתמא וחטאתי לך ממילא הוי משמע תמיד ולמה ליה למימר כל הימים. אלא בא לרבות גם העוה"ב (נזה"ק):