עץ יוסף על בראשית רבה פז:י

ויתן שר בית הסוהר וגו' ואת כל אשר הם עושים שם הוא היה עושה. עז"א ר"ה שמושו היה ערב לרבו פוטיפר והיה יוצא מבית האסורים ומדיח את הכוסות כו'. שמפרש הא דכתיב וכל אשר הם עושים שם הוא היה עושה מוסב על בית פוטיפר שנעשה כל צרכם על ידו בהיות שמושו ערב לרבו במלאכת של חיבה בהדחת כוסות ומזיגת הכוס ועריכת השולחן ועריכת המטה וכיוצא בו:

בדבר הזה אשקתיך כלו' בענין מאסרו בבור בית הסוהר:

עושה משפט כו'. ודריש כל הני קראי ביוסף משום דכתיב התם אשרי שאל יעקב בעזרו שכל זה נתקיים ביוסף שבטח באלהי יעקב אביו (יפ"ת):

כובלתך אאסור אותך בכלי ברזל:

ה' פוקח עורים ובתנחומא אמר שהיתה אומרת ג"כ אני מוכרת אותך בארץ רחוקה. והוא אומר ה' שומר את גרים. וכאן קצרו כמו בגמרא:

עד היכן ציערה אותו במה שאמרה לו:

עד שנתנה שרתוע פי' שפוד. ובתנחומא גרסי' ויהי כדברה אל יוסף יום יום י"ב חודש היתה מתגרה בו כו'. מה עשתה א"ר הונא בר אידי עשתה לו שרתוע של ברזל מתחת זקנו שאם ירכין פניו יהא השרתוע מכהו שנא' ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו וכו'. משמע שענין השרתוע היה קודם שנתנו אותו בבית הסוהר. אבל המדרש דהכא מפרש שגם אח"כ כשהיה בכבל רגלו באה לפתותו וכיון שלא שמע לה נתנה השרתוע תחת צוארו (נזה"ק):

עד עכשיו בשעת הצרה כו'. העיקר כגירסת השוח"ט וכן בבמדב"ר פ' י"ד כתיב ויוסף הורד מצרימה. מה כתיב שם ויהי ה' את יוסף. אין לי אלא בהרווחה. בצרה מנין שנא' אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו. כלו' בשעת הצרה בהיותו בהסתר פנים מנין שגם באותו הפרק היה ה' עמו. ת"ל אין שר בית הסוהר וגו' באשר ה' אתו שאף בשעת צרה היה ה' עמו (נזה"ק). ולפרש גירסתנו י"ל עד עכשיו בשעת הצרה. כלומר יתכן שבשעת צרה ראה ה' בעניו. ולכן הצליחו להצילו מעט מצרתו. ומנין אף בשעת הרווחה ת"ל וכל אשר הוא אף בשעת הרווחה ה' מצליח בידו: