עץ יוסף על בראשית רבה פז:א

וארא בפתאים כו'. שהזדווגות אשת פוטיפר ליוסף היה על חטאו בלשון הרע כמו שנפרש ולפ"ז אתי שפיר מה דכתיב ויהי אחרי הדברים האלה דקאי אדברים הנ"ל מיוסף על אחיו (יפ"ת):

לינוקא פתיא לא פתאים ממש ח"ו אבל תינוקות יקראו על שלא היו מדקדקים במעשיהם שמצא יוסף מקום להביא דבה עליהם. וקראם בנים לשון חבה כמו בנים אתם לה' אלהיכם. וקרא ליוסף נער כמ"ש עליו והוא נער על שהיה עושה מעשה נערות:

שהוא אומר לש"ה כדלעיל פפ"ד:

ומתמן נתגלגלו ירידתן למצרים. בילקוט לא גרס לה. ונראה דירידתו גרסי'. ואיוסף לחודיה קאי כלו' שעל ידי זה נתגלגל הדבר שירד למצרים כדי שיענש ע"י האשה הזאת והיינו והנה אשה לקראתו. וכדרך דאמר לעיל פ' פ"ד אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב ותשא אשת אדוניו וכו':

ונצורת לב למצרי כצ"ל ובילקוט גרס לבעלה. כלומר לבעלה המצרי היתה נוצרת איבה למעול בו מעל לזנות תחתיו ורצתה להורגו וכדלקמן בבמד"ר (נזה"ק):

שגשיא וטעיא כלו' שרדפה אחריו בהמון ושגעון:

פעם בחוץ וגו' שבהיותו בחוץ שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף פירוש ראיתם ליה ליוסף. כי היה בידה אמתלא לומר שמבקשת את עבדה לצורך מלאכת הבית:

והחזיקה בו ונשקה לו ותחפשהו בבגדו העיזה פניה ותאמר לו ותאמר שכבה עמי. כצ"ל כי מזכיר והולך עזותה שתחלה חשקה ובקשתה אותו. ולא עוד אלא שתפסתה בו. ולא עוד אלא שתעיז ותאמר בפירוש שכבה עמי. ולא בל' כבוד כדאמר בסמוך סי' ד' (יפ"ת):