עץ יוסף על בראשית רבה פה:ח

צריך אדם להזהר כו'. ורש"י גרס להרגיל עצמו. כלומר אע"פ שאינו ראוי להסתכל בנשים מ"מ צריך האדם להזהר (ולגיר' רש"י להרגיל) באחות אשתו ובקרובותיו לראות בהם קצת כדי להכירם שלא יהיה נכשל בהם וכענין מה שאירע ליהודה כי כסתה פניה בבית חמיה ולא הכירה לפיכך נכשל בה (רש"י והמת"כ):

למה כי כסתה כו'. והיינו כדגר' בפ"ק דסוטה כתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשבה לזונה אר"א שכסתה פניה בבית חמיה:

ולא השגיח כו'. וה"פ ויראה יהודה ויחשבה לזונה ולא השגיח בה. אבל בראותו כי כסתה פניה אמר אלמלא היתה זונה מופקרת לכל לא היתה מכסה פניה לפיכך שוב ויט אליה אל הדרך וכל זה לא היה במקרה אלא מאת ה' היתה זאת. ועז"א דאר"י בקש לעבור כו'. ומיהו לספרים דגרסי אר"י מילתא באפי נפשה הוא דפליג על הת"ק וס"ל דויט אליה היינו בעל כרחו שלא בטובתו (נזה"ק):

שהוא ממונה על התאוה. שגבר תאותו. וכבר ידעת שכל כח יקרא מלאך (יפ"ת):

מהיכן מלכים עומדין מלכי ב"ד שעמדו מפרץ:

גדולים הינו נביאים שעמדו ג"כ מבניו כדאמ' בפ"ק דסוטה אמון ואמציה אחים היו. ואמציה מזרע דוד היה ואמוץ אחיו נביא היה אלמא נביאים נפיק מינה:

בעל כרחו דייק מדכתיב ויט ולא כתיב ויסר אליה: