עץ יוסף על בראשית רבה פב:טו

מה ראה הכתוב. פי' איך נכתב פעם בבני שעיר ופעם בבני צבעון אטו תרי נינהו בתמיה. דהא כתיב הוא ענה משמע הוא ענה האמור למעלה כדאמר בגמרא. ומשני לעולם חד הוא אלא שבא צבעון כו' דהשתא מתרצי קראי כמו שנפרש בסמוך:

הכלאים הפרד שהוא מן הסוס והחמור לא נבראו ממש. אבל נבראו בכח התולדות. האש בכח האבנים והכלאים בכח הסוס והחמור:

אימתי נבראו כלו' מי נסה זאת שיצא הדבר לפועל:

הה"ד הוא ענה אשר מצא את הימים. דפירוש ימים פרדות כרבנן שהמציא שיולידו מין שלא במינו. ואינו כן בשאר הכלאים של בהמות. ונחשב לו בדורו לחכמה ונודע במעשה ההוא ויתארוהו בו (יפ"ת). ונקראו ימים לפי שאימתן מוטלת על הבריות:

המיונס. מין חיה (רש"י) והמוסיף כתב בל' יוני פרד:

המיסו בלשון לעז מסו חצי. ונראה שהיו קורין כן הפרד לפי שחציו סוס וחציו חמור והוא מצא אותן שזיוג חמורה כו' וכדלקמן:

ואלו הן הסימנים להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהיפך:

הוה מפקד היה מצוה לאותן הממונים על בית הנשיא שיהיו קונין מאותן שאזניהם קטנות. וכתב הפ"מ שמפני הכלאים א"ל כן. גם י"ל דאותן שאמותיהן סוס טובים וקלים ברגליהן:

ואתה בראת דבר של היזק כמ"ש לקמן מעולם לא אמר אדם שנשכו פרדה לבנה וחיה:

חכינא נחש:

חרדון מין צב:

חברבר מין נחש צפעוני והוא הערוד. ואולי שלא נתרפא ענה ממנו שנשכו:

פרדה לבנה וחיה עי' בחולין דף ז':

ר' לוי בשם רבי נזירא כו'. לעיל פ' י"א:

אותה האור הוא אור של שבעת הימים:

תחת כל השמים ישרהו. ואורו על כנפות הארץ. ודריש ישוררו למי שאורו על כנפות הארץ:

חשך ישופני זה הנחש דכתיב ביה הוא ישופך ראש הוא רוח הטומאה שכחו בחשך:

הואיל ותחלת ברייתה שאין מברכין אלא על דבר חדש ומברכין לה' על שחידשו:

מפני ששבת האור כו'. והוא כתחילת ברייתא שאחר העדר מרגישין הטובה ואז שייך לברך עליה: