עץ יוסף על בראשית רבה עט:ו

חנן את הפנים שבעיר. הם העשירים כדדרש לקמן גבי והרעב היה על פני כל הארץ. ומפרש ויחן לשון מתנת חן דהיינו ששלח להם דורונות:

ד"א ויחן כו' ופני קאי על כל יושבי העיר שעשה להם חנינה והנאה במה שעשה שווקים ומכר להם סחורה בזול לפי שקיבל הנאה מהם. שהבטיחוהו להצילו מכף אויביו. ולכן אמר שם ויבא יעקב שלם כי שם בטח לבו מפחדו כדפירש הרמב"ן ז"ל (יפ"ת):

הדא אמרה שצריך אדם להחזיק כו' וכעובדא דרשב"י והך אגדתא פליגא אדפ"ב דשבת ע"ש:

הוו טמירין כו' והיו נחבאים שמה מפני המלכות וכדאיתא באסת"ר פסוק גם ושתי:

והיו אוכלין חרובין של גרודנא. כן הוא הנוסחא בערוך. ומפרש גרודנא יבשים כלומר גרועים שאין בהם לחלוחית של דבש. וכתב בערוך שבס"א כתוב של גרודא. ופי' אילן קרח שאין לו לא אמירין ולא עלין:

נפק כו' יצא לו רשב"י על פתח המערה. ראה ציד עופות אחד שעומד וצד עופות. וכשהיה ר"ש שמע ב"ק אומרת מן השמים דימוס פירוש רחמים והצלה. פסגא היה אותו עוף ניצל וברח. וכשהיה שומע שב"ק אומרת ספקולא והוא ל' מיתה ועונש היה אותו עוף ניצוד ונלכד בפח הצייד:

אמר צפור כו' אמר ר"ש צפור אינו ניצוד מבלעדי גזירה מן השמים עאכ"ו נפש אדם לפיכך אלך לי אל מקומי ואם אינו נגזר מן השמים לא אמות ואם ח"ו נגזר לא יועיל בריחתי:

נפק כו' יצא ומצא שדברי הגזירה היה שקט:

אתון כו' באו ר"ש ובנו והרחיצו עצמן בבית המרחץ של בית מוקד של טבריא פי' במי חמין של טבריא כדי לרפאות גופם מן החלודה וכדמשמע בפ"ב דשבת:

כל הדא טבתא כו' פי' כל אלו הטובות עשתה לנו עיר טבריא שנתעסקה ברפואותינו. ואין אנו מטהרים השווקים מן המתים שלא להטריח לכהנים לסבב את הדרך:

איטליסין פי' חנויות:

לדכיא לטהר:

נסיב תורמסין כו' פירוש לקח תורמוסין וחתכן והשליך החתיכות בשוק. וכל מקום שהיה שם מת קבור היה עולה. וזה היה על ידי נס. והא דעשה זה ע"י תורמסין הוא לפי שנודע לו ששוק טבריא היה בחזקת טהרה מימים הקדמונים ע"י עדות שקצץ שם בן זכאי תורמוסי תרומה כדאיתא בפ"ב דשבת:

ואינון מפקין ונפקין. פי' והם היו מוציאין אותו לקוברו חוץ לעיר:

עומדות במקומו ולא היה מת עולה מתחתיו:

עד זמן כו' עד שטהרו מכל וכל:

חמתיה כו' ראה אותו כותי עם הארץ. אמר וכי לא אלך לשחוק וללעוג בזה זקן היהודים:

אית דאמרי כו' י"א שנטל מת משוק גרגינא שמוכרים שם עקלים לבית הבד. או הוא מין עשב. וי"א שמוכרים שם שקים. וקבר והחביא אותו בשוק של טבריא שהיה ר"ש מטהר ולבקר הלך ואמר אל היהודים לא אמרתם שטיהר ר"ש מקום טבריא:

אתון חמון כו' בואו וראו המת הזה:

לגביה אצל ר"ש וא"ל לא אמרת טיהרת שוק פלוני:

ואין אפיקית כו'. ואם אוציא לך משם מתים מה תאמר:

גוד ל' משיכה והוצאה כלו' הוצא המת כאשר אמרת:

חמי ליה הראה אותו כותי לר"ש את הקבר:

העליון אותו כותי:

התחתון המת שטמון:

וסליק ר"ש עלה והיה עושה שבת בביתו. והוא עובר לפני מגדל צבעים והיה שומע קול איש דנקאי ספרא שאמר לבריות לא אמרתם שטיהר ר"ש את טבריא והלא אמרו שמצאו אחריו מת אחד. אמר ר"ש יבא עלי כך וכך אם לא כו':

פרצת גדירן של חכמים במה שחזרת בך. או במה שחלקת על חבירך שראו שהתירו הדבר במנין:

בהדא בקעיתא בבקעה זו של מקום בית נטופה וראה בן אדם עומד ולוקט ספיחי שביעית:

כל הספיחים כו'. גירסת המשנה במס' שביעית כל הספיחין מותרים חוץ מספיחי כרוב. והספיחין המלוקטים לא היו של כרוב:

חבירי חכמים:

וכן הוות ליה. כן היה לו שנשכו נחש:

נכנס בע"ש. ויחן את פני העיר דריש שתקן מקום תחנותו מבעוד יום בקביעות תחומין:

ששמר יעקב כו' ופני העיר כמשמעו לפני העיר. והיינו שכבר הגיע דמדומי חמה בהיותו במגרש העיר ולא הגיע לעיר. וקבע שם תחומין לקנות שביתה ללכת אלפים אמה לכל רוח: