עץ יוסף על בראשית רבה עד:יא

דקטילא שפירש טרפה טריפת זאב וארי:

חוטא על הארי שהייתי מקפח זכותו שהקב"ה זיכהו בצאן לבן שיטרוף בכל יום מהם. ואני הייתי מציל בזכותי הפך הטבע מה שאי אפשר ביד הרועה להציל כדמפרש ואזיל:

קריין לי גנבא כו'. כדקאמר בתריה הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. ור"ל ששמר שמירה יתירה משאר הרועים בין ביום ובין בלילה ולא עייל למתא כדעיילי אינשי. מתוך כך היה נחשד כגנב יום וגנב לילה. שאם נגנב ונאבד דבר מהם תלו בו. ואמר שבכל זה לא השגיח וסבל עלבון כדי לעבוד את לבן באמונה (נזה"ק):

מה היה אומר. עיין בפ' ס"ח סי' י"ד כי שם פירשתי:

ט"ו שיר המעלות כו' כל ספר תהלים. ר"ל שלא תדמה באמת שכל מחשבותיו של יעקב היו רק טרודים בצאן לבן. לא כן. כי אם שתמיד היה עסוק בשירי ה' ותורותיו רק אגבן היה שומרן:

שהיה לבן מתנה כו'. נתבאר לעיל בפירקין: