עץ יוסף על בראשית רבה עא:א

כי שומע אל אביונים כו' משום דקשה אם שנאה איך נזקק לה אח"כ להוליד בני גרושת הלב. לכן פי' דשנואה היינו היותה עקרה. ולפי שדרך העקרות להיות עלובות ואסורות בבית ושנואות. ולכן נקראת שנואה ולהכי מייתי קרא דשומע אל אביונים כו' לומר דעקרות איקרו אסורות ועלובות. ומזה צדק לקרותן שנואות כדפירשתי (יפ"ת):

לא ראשו של פסוק כו'. כלומר הלשון אינו מכוון דברישא כתיב בלא כינוי אביונים ובסיפא כתיב אסיריו בכינוי:

אלו ישראל שהם אביונים בזמן הגלות:

שהן אסורות בתוך בתיהן. כי יבושו לצאת החוצה בתוך אמות הבנים השמחות וכאומר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. וכן כתיב אסיריו שאינם אסורים ע"י בשר ודם בבית האסורים כשאר אסורים. אלא שהקב"ה אסרם עם היותם בבתיהם ע"י שסגר רחמם. שמחמת זה יבושו לצאת החוצה:

הן נזקפות והיינו דקאמר לא בזה. שנצולות מהבזיון והעלבון שהיה להן: