עץ יוסף על בראשית רבה ע:ז

גוי אחד שאליה כו'. זה השואל היה מכת שאינם מאמינים בתורה שבע"פ אלא בתורה שבכתב לבד. ולזה בא לפקפק על קבלת החכמים האומרים שפדיון פטר חמור הוא אף בגדי. ובא ר"מ לברר לו הדבר מתוך הכתוב (נזה"ק). ומייתי ליה הכא איידי דבעי לאתויי שאלת הכותי לר"מ דבסמוך. לומר שדרכם היה לשאול לר"מ שהיו תשובותיו חביבין בעיניהם (יפ"ת):

מן הכבשים ומן העזים. ר"ל מכיון דכתיב תכוסו על השה שה תמים והדר כתיב מן הכבשים ומן העזים משמע דהיינו פירושא דשה. ודחי ליה השואל דדילמא לעולם אין שה אלא כבשים. ובפסח קאמר קרא דלאו דוקא שה אלא אפילו עזים (יפ"ת):

דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו כו'. ומתרגמינן תורין אמרין דרחלין וגדיין דעזים:

א"ל הפריש שבטו של לוי כו'. שכך היה קבלה בידם וכמ"ש שלא היו המצרים משתעבדין בהם כי יודעים היו שהם חלק ה' (נזה"ק):

והלא י"ד הם אפרים ומנשה כו'. ואע"ג דאפרים ומנשה הם במקום יוסף ואיך מנה יוסף וגם אפרים ומנשה. י"ל דס"ל דכיון דכבר חל מתחלה חובת מעשר על יוסף קודם שהקדיש את אפרים ומנשה במנין השבטים. גם הוא לא נפיק ולא נפטר ממעשר אפילו לאחר הקדש מנשה ואפרים כי אין דין תמורה במעשר ולפיכך נכנסו שניהם בכלל חובת מעשר (נזה"ק):

אוסיפתא מיא אוסיף קמחא. כלו' מאחר שהגדיל הקושיא ראוי יותר לבקש תשובה:

ואין קודש כו'. ונשארו עשרה והפריש מהם שבט לוי למעשר. והא דהפריש לוי ולא אחר מפני שראה שזה יותר מוכן לעבודת השמים: