עץ יוסף על בראשית רבה סה:יז

תרין אדרעין כו'. כלומר שני זרועותיו של יעקב היו גדולים כשני עמודי שיש וצריך לומר דהכי גמירי להו:

חייטתהון תופרת היתה אחד אל אחד עד שהספיקו על ידיו:

ר"ה בשם ר' יוסף אמר כו'. בא לומר שעזי א"י גדולים משל ח"ל ולכן היו העורות האלו גדולים מאד עד שהספיקו לכסות ידי יעקב בלי תפירה:

שהיו ישראל מקריבין בחג שלכבוד החג לקחו הכבשים היותר גדולים ואירע הדבר פעם אחת שהיו מרכיבין אותן על שני הוגנין הם העיירים והגמלים הגבוהים ואעפ"כ היו רגליהם שפוכות פי' נגררות בארץ בהיותם גדולים מאד כשיעור הזה (נזה"ק):

ר' הונא בשם ר' יוסי כו'. בא ג"כ להפליג מגודל הבהמות שבא"י בדורות הקודמין. ועז"א קינמון היה גדל בא"י שהוא פרי עץ גבוה והעזים מרוב גובהן בהליכתן היו מגיעין לראשו של אילן לאכלו ממנו:

והלא עגלים נשחטין כו'. פרש"י מאחר שהעזים היו כ"כ גדולים העגלים לא כ"ש שעגלים בטבע יותר גדולים מעזים. אעפ"כ היו נשחטין. וכן הזיתים היו נקצצים אע"פ שהיו קשים ביותר. ועפר היה נמצא בהרים שהיו זורעים שם הפך שאר ארצות שהעפר שבהרים מעט וקשים שהוא טרשים. אלא שכל זה מעשה נסים שה' משגיח בעניני א"י מזולתה:

הכל מעשה נסים פי' כל עניני א"י זולת אלו הנזכר ג"כ מעשה נסים:

לוותה אותו עד הפתח. דמדלא קאמר וילך ויבא אל אביו משמע שלא חסר אחר נתינת המטעמים ביד רק הביאה שלוותה אותו עד הפתח ושם קבל המטעמים מידה. וזה כאילו אמרה ע"כ הייתי חייבת לך. מכאן ואילך שאיני יכול לילך עוד עמך שאם אכנוס עמך תזיק לך שירגיש בי אביך ויתן אל לבו שאני מערמת בענין לכן בוראך יקום לך ויעזרך ויושיעך (מת"כ ויפ"ת):