עץ יוסף על בראשית רבה סג:יג

זבין לי חד יום מן דידך. יבואר ע"פ מה דאיתא בפדר"א שיעקב ועשו בבטן אמם עשו חלוקה. שיעקב נטל עוה"ב ועשו עוה"ז ע"ש. וז"ש לו יעקב זבין לי חד יום מן דידך כלומר יום אחד מיומו של הקב"ה שהוא אלף שנה. וזה היה מזמן יציאתם ממצרים בכבוש ראשון עד זמן התחלת שעבוד בני עשו בישראל בימי בית שני וזהו מדידך פי' מן חלקך שעוה"ז הוא חלקו כו':

שהוא יודע כו' פי' כל היודע על נכון היטב התחלת זמן שיעבוד ימצא שיום אחד מיומו של הקב"ה ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו ר"ל בזמן שליטת עשו בעולם. והיינו מזמן יציאתם ממצרים עד זמן התחלת השעבוד בישראל בימי בית שני. וזה היה עבור תנאי אותו המכירה (נזה"ק):

שכפר בזה אלי ע"י שהיה רעב ע"ד (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו:

ומתקבצין כו'. שהיו מצויירים על אותו הבגד כל דמות חיה ועוף שבעולם. וכל אחד ואחד בא לשכון אצל חבירו (מת"כ):

מה ראה כו'. הא ידע שע"י זה יטור לו עשו שנאה. ובודאי לא יתכן דמשום ירושת פי שנים ימסור נפשו:

משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. והטעם מפני שהבכורים טעו בעגל ובני לוי עמדו באמונתן וכדלקמן במד"ר פ"ד. וממילא גם עשו שהיה רשע נפסל מן העבודה. לפיכך השתדל יעקב לקנות ממנו הבכורה כדי שיסלק אותו מעבודת המקדש (מפרשים):

הה"ד כי לדם אעשך כו'. כלו' זו ראיה שטעם הבכורה מפני הקרבנות ממ"ש לו דם שנאת דהיינו הקרבנות במה שבזה את הבכורה מפני הקרבנות וכן מה שהביא ולא חפץ בברכה סייעת לה כפי פי' רב הונא שאמר זה דם הקרבנות:

ועשו הוא שונא את הדם. בתמיה הרי כמה צדיקים וחסידים הרג כדאי' לקמן במדב"ר פ"ד:

זה דם בכורה בקרבנות כלו' שהיה מבזה את הבכורה שתלוי בה עבודת הקודש של הקרבנות:

זה דם מילה שמשך לו ערלתו וכל זרעו אינם נמולים ועי' ברות רבה פ"א סי' ג' מ"ש שם:

ולא חפץ בכורה. דרש ולא חפץ בכורה בהיפך אותיות. או כפשוטו שהבכור לעולם מיומן ומזומן לברכה:

המד"א מזבח אדמה סיפא דקרא אבוא אליך וברכתיך: