עץ יוסף על בראשית רבה ס:ז

אין האשה רגילה כו'. דאל"ה למה הגידה לבית אמה ולא לבית אביה אשר הוא שליט בבית להכניס האורח כי עבור זה הגידה הדבר (יפ"ת):

ולרבקה אח ושמו לבן. דלא ה"ל למימר אלא וירץ לבן אחי רבקה אל האיש החוצה. לכן מתרץ כל אחד לפי שיטתו (נזה"ק):

ר"י אמר לשבח פרדוכוס. פי' הערוך לבן ביותר שהיה משונה בלובן וגירסתו פרדכסוס. ורש"י ז"ל גרס כמו כאן פרדוכוס. ופי' שני לדוכוס (כי פרא הוא בלשון רומי כמו במקום ותחת. אנשטאט בלשון אשכנזי) ר"ל שהיה מושל והיה תובע דקיון של הבריות ומלבן את הדין ועושה דין בין אדם לחבירו עכ"ל רש"י ז"ל. וזה שבח גדול לו. ושמו העצמי היה קמואל או בלעם כדאי' במדרשות. ובבמדב"ר פ"י וברות רבה פסוק ולנעמי מודע לאישה גורסים פרדוכסוס והיא מילה יונית. ופירושה על דבר נפלא ומשונה מהמורגל. וכן כאן על שם מראה לובן עורו שהיה נפלא נקרא לבן. וכן לדעת ר' ברכיה על גודל רשעתו הגלויה ונודעת לכל כמו מראה הלובן שהוא מבהיק ביותר וניכרת לכל נקרא ע"ש זה לבן והוא גנאי לו:

מעייניה ליה כלו' כדי לתת העין עליו לעיין בו מה מהותו וטיבו. וכה"ג והנה עומד על הגמלים על העין מעיין גרמיה כלו' אליעזר היה מעיין בעצמו כדת מה לעשות אם ללכת לבית אחי אדונו. או ימתין עד שיקרא לו. ונתמלא חפצו אז שקרא לו לבן לבא אל הבית (נזה"ק):

שהיה סבור בו שהוא אברהם שהיה ברוך ה' שהיה קלסתר פניו דומה לו. וקלסתר פני אבררהם כבר היה נודע ומפורסם בין בני בית אחיו (יפ"ת):

לכלל ברוך שזה נשמע מאברהם שנודע לו שיצא מכלל ארור ופרסם הדבר ועי' לעיל נ"ט י"ב:

עביד לה אפטרה פי' כשהיו החכמים נפטרים מאכסניא שלהם שגמלום חסד היו רגילים לדרוש מקראות הנוגעים לכבודם ועז"א דר"י היה עושה הפטרתו מכאן. שבא ללמוד ק"ו לישראל דבלאו הכי מבורכים דרך כלל שמתברכים גם על דרך הפרט כל יחיד ויחיד בברכה הראויה לו בעשותו חסד עם גדוליהם וקטניהם כלו' עם החכמים ותלמידיהם לעסוק בצרכיהם בידיהם ולרוץ לפניהם ברגליהם כעבד. ולכן ראוי מכ"ש שיבואו לכלל ברוך בברכת ה' (נזה"ק). ורש"י פי' בפירוש המדרש אפטרה להפטיר את העם הבאים לדרשה בפסוק זה:

אין כבודך שתשב בחוץ. וה"ק לפי שאתה ברוך ה' אדם חשוב וגדול למה תעמוד בחוץ מה שאינו לפי כבודך (נזה"ק):

מעכו"ם דהוי סגי דלימא ואנכי פניתי לך מקום ולגמלים. ולזה דרש דה"ק אנכי פניתי הבית מעכו"ם שהיה דרכם לעמוד בבית כי בהיותך ברוך ה' במדרגת אברהם בודאי תתרחק מהם שענין אברהם כבר היה מפורסם ביניהם (נזה"ק):