עץ יוסף על בראשית רבה ס:ג

הא אילו יצאת אמה אחת. ומה שלא אמר ממזרת. מפני שעדיין לא ניתנה התורה ואין ממזר לב"נ (באב"א):

אשר יכה את קרית ספר ולכדה. אשר יכבוש את העיר ששמה קרית ספר. וזה יכול להיות אפילו ע"י עבד או ממזר (נזה"ק):

הא אילו יצא חמור כו'. דאף דלא אסיק אדעתו שיצא אי זה אדם. אבל עכ"פ ה"ל לאסוקי אדעתיה שמא תצא בהמה טמאה (ועיין ביפ"ת):

וזימן לו הקב"ה בתו. שהיה הזמנה מאת הקב"ה ע"צ העונש:

ר"י ור"ל לפי שאמר שמהקב"ה היה הדבר שנזדמן לו בתו ויראה דבר קשה שתהיה כזאת מה' לזה אמר כי לא היה חייב רק דמים. וא"כ לא היה עונשו בזה רק שיצטער שלא נתקבל נדרו לרצון ושיצטרך לתת דמים או להתיר נדרו ולהתרפס לפני מורים. אלא שהוא שגה בדבר ואולתו תסלף דרכו (יפ"ת):

הקדש דמים היה חייב. להקדיש דמים כדמי בתו להביא עולות כאילו אמר הרי היא לעולה. אלא שטעה יפתח:

דתנן אמר כו'. והכא נמי והעליתיהו עולה קאמר ולא לעולה:

ולא היה שם פנחס. בתמיהא שהרי אפילו בימי שמואל ודוד היה כדכתיב בד"ה ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם. ולדעת חז"ל הוא פנחס הכהן. עוד אחז"ל כי פנחס הוא אליהו:

שיתיר לו נדרו פי' היינו שיאמר לו שהוא פטור בדמים (רד"ק וברבנאל). עוד יש לומר שאע"פ שלא היה ממש בנדרו ולא היה צריך התרה באמת. אך לפי שיפתח לא היה ת"ח לא היה ראוי להתיר לו אלא ע"י שאלה כדאמרינן בפ"ב דנדרים גבי הנודר בתורה וכו' משום דלא ליתי לזלזולי בנדרים (יפ"ת):

ה"ה דברייתא כו'. כלו' על דרך מה שאומרים הבריות משל בין חייתא היא המילדת ובין המחבלתא היא היולדת הכואבת בחבליה נאבד בן העלובה:

אני ראש קציני ישראל ומלך קודם לכה"ג ונביא כדאי' בפ' כהן משוח. וברבה ריש סדר נשא:

בנשילת אברים מדה כנגד מדה כמו שעשאה אברים לקרבן עם היותה יכול להצילה:

הוא נגיד אכ"כ המדרש דייק משתים. א' מדכתיב היה משמע אבל לא עכשיו. ב' מדכתיב לפנים ה' עמו משמע מתחלה ולא עכשיו: