עץ יוסף על בראשית רבה ס:טו

צפת פי' ראתה:

שידו שטוחה כו'. ולפיכך הסתירה פניה ממנו מחמת בושה ושאלה עליו. דאל"כ מ"ט לאשה לשאול על האיש הנראה מי הוא (יפ"ת):

איתרכינת כלו' שלא נפלה ממנו. אלא שהיטת עצמה לצד הארץ. כמו כי יפול לא יוטל שפי' אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע וכדפרש"י בחומש:

ר' חייא אמר כו'. מה ששאלה עליו לפי שראתה אותו הדור בהדרת פנים יותר משאר אנשים. ויליף לה מדכתיב הלזה וכתיב גבי יוסף שהיה יפה תואר בעל החלומות הלזה. וכ"ה באגדת בראשית פ' מ':

הוא ופלסונו המלאך המלוה אותו ושומרו. לשון פלס מעגל רגליך (רש"י) ודייקו זה ממלת את הנאמר את יצחק כלו' הטפל ליצחק המלאך שמלוהו (במ"ח):

הלזה אלון זה הלזה נוטריקון אלון זה פי' אחר הוא זה שהולך עמו. כלומר אינו מבני אדם כדאמרינן אלון בכות אלון בלשון יון אחר (מת"כ):

וילדו תאומים בזה סיבה טבעית גם כן. לפי דברי חכמי הרפואה שהתאומים בא מהתחלקות טיפת הזרע ברחמה אם לא תתעורר לקבלו בפעם אחת. וכל זה אות מהבושה אשר בנפש האשה הטובה. ולכן מפני שהיו ביישנים זכו לתאומים. וע"ד האמת הוא בודאי סוד ידוע ליודעים:

כלליה של תורה מרובים כו'. ע"כ כלל כל הדברים יחד. וכן כאן סיפר לו העבד ליצחק כל אשר קרהו בדרך אלא שהתורה קצרה וכללה הדברים:

דברי שבח גילה לו ס"ל דלא סיפר לו אלא דברים של שבח והיינו מה שקפצה לו הדרך ושהצליח דרכו. אבל מה שלא רצו להסכים ושמת בתואל לא גילה לו: