עץ יוסף על בראשית רבה נט:ח

זיו איקונין דריש זקן נוטריקון זיו איקונין:

דומה לו ושווי הפנים מורה ג"כ על שווי תכונת הנפש:

שהיה שליט ביצרו כמותו. ומפרש בכל אשר לו מושל ברוחו. ולפי שכל כחות הגוף יעזרו ליצה"ר אמר בזה כל אשר לו:

שנתנה להם בצער כו'. כי כמו שהנשבע נוטל חפץ בידו כגון ספר תורה או תפילין היה אברהם מתפיסו מצות ברית מילה ונתנו טעם שלפי שניתנה להם מצוה זו בצער שכשנמולו היו גדולים ונצטערו בה. לזה לא היו נשבעים אלא בה ולא במצוה אחרת (שהרי אברהם קיים כל התורה). ואע"ג שיעקב היה קטן בשעת מילה ומ"מ השביע ליוסף בה. יש לומר שאחר שאברהם השביע בה יאחז צדיק דרכו (יפ"ת):

עד שלא הודעתי אותו כו'. דאלהי השמים והארץ מיבעי ליה דאלהי פעם שנית הפסיק הענין. לומר שזמן אחד היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ. כלו' שלא ניכר אלהותו בארץ וזה עד שלא הודיעו אברהם:

הזהירו שלא ילך לבית ענר כו'. מדכתיב אשר אנכי יושב בארצו דהיינו מבנות ענר אשכול וממרא שהיה אוהל דירתו קבוע ביניהם ממש בהיותם צדיקים וכן בנותיהם צדקניות כדלעיל פ' נ"ז ואעפ"כ לא בחר בהם ונקט הני לרבותא וכ"ש אחרים (יפ"ת):

חטיא דקרתך זונין כו'. משל הדיוט הוא שאף אם חטים שבעירך הם זונין דהיינו חטים גרועין אפ"ה זרע מנהון כי חטים שבארצו אף כשהם חטים גרועין מ"מ הם טובים יותר להצליח בארצו מן החטים שבמקומות אחרים שאינם מטבע הארץ. אף כך בחר אברהם יותר בבני ארצו ומולדתו שהם משרשו וקרובים יותר לטבעו להצליח בהם זרע קדוש ולא בחר בשאר אומות אף שאינם מן הז' אומות (נזה"ק):